גַּבָּאֵי צְדָקָה
יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים צַדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִים בְּעִנְיְנֵי צְדָקָה, הֵם אוֹסְפִים כְּסָפִים לִצְדָקָה עֲבוּר עֲנִיִּים. אֲנָשִׁים אֵלֶּה מְכֻנִּים "גַּבָּאֵי צְדָקָה", וּשְׂכָרָם רַב בְּיוֹתֵר עַל הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהֵם זוֹכִים לְקַיֵּם.
כָּל אֶחָד מֵבִין שֶׁאִם הוּא נָתַן כֶּסֶף לְעָנִי, הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְחָרֵט אַחַר כָּךְ וְלוֹמַר לֶעָנִי: " סְלִיחָה, אֲנִי מִתְחָרֵט, הַחֲזֵר לִי בְּבַקָּשָׁה אֶת הַכֶּסֶף"… אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כָּךְ מִן הַסִּבָּה הַפְּשׁוּטָה: הַכֶּסֶף כְּבָר שַׁיָּךְ לֶעָנִי וְאִי אֶפְשָׁר לָקַחַת אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ.
וּמָה הַדִּין בְּאָדָם שֶׁנָּתַן כֶּסֶף לְגַבַּאי צְדָקָה? הֲרֵי הַכֶּסֶף עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לִידֵיהֶם שֶׁל עֲנִיִּים, הַאִם אֶפְשָׁר לְהִתְחָרֵט?
וּבְכֵן, בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁיָּדָם שֶׁל גַּבָּאֵי הַצְּדָקָה הִיא כְּיָד אֲרֻכָּה שֶׁל הָעֲנִיִּים, וּבָרֶגַע שֶׁגַּבַּאי הַצְּדָקָה קִבֵּל אֶת הַכֶּסֶף הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הֶעָנִי קִבְּלוֹ, וְכַמּוּבָן אִי אֶפְשָׁר לְהִתְחָרֵט.
