בּוֹנִים מֵחָדָשׁ אֶת הַבִּנְיָן
מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי שְׁכֵנִים, יַנְקִי וְיוֹאֵל. יַנְקִי גָּר בְּקוֹמַת הַקַּרְקַע וְיוֹאֵל גָּר בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה.
פַּעַם יָצְאוּ יַנְקִי וְיוֹאֵל וּבְנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְטַיֵּל מִחוּץ לַבַּיִת. הֵם לֹא הִסְפִּיקוּ לְהִתְרַחֵק הַרְבֵּה וּלְפֶתַע נִשְׁמַע פִּצּוּץ אַדִּיר מִכִּוּוּן הַבַּיִת. מִיָּד רָצוּ כֻּלָּם בַּחֲזָרָה וּלְתַדְהֵמָתָם גִּלּוּ שֶׁהַבַּיִת הִתְמוֹטֵט.. רֵיחַ חָרִיף שֶׁל גַּז הִתְפַּשֵּׁט בָּאֲוִיר וְהֵם כְּבָר הֵבִינוּ שֶׁבָּלוֹן הַגַּז דָּלַף וְהוּא שֶׁגָּרַם לַפִּצּוּץ.
יַנְקִי הֶחְלִיט שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו כֶּסֶף לְהַשְׁקִיעַ בִּבְנִיַּת הַדִּירָה מֵחָדָשׁ וְהוּא עָבַר עִם הַיְלָדִים לָגוּר בַּבַּיִת שֶׁל הַסַּבְתָּא שֶׁעָמַד רֵיק.
יוֹאֵל חָשַׁב: הֲרֵי אֲנִי גָּר בְּקוֹמָה שְׁנִיָּה וּמָה אֶעֱשֶׂה? לְבַסּוֹף הוּא הֶחְלִיט: יַנְקִי לֹא נִמְצָא, אֶבְנֶה קוֹמָה אַחַת וְאָגוּר בָּהּ, וְכָךְ עָשָׂה. בַּיּוֹם שֶׁיּוֹאֵל עָמַד לִקְבֹּעַ מְזוּזָה בְּפֶתַח הַבַּיִת הֶחָדָשׁ שֶׁבָּנָה, הִגִּיעַ יַנְקִי וְאָמַר לוֹ: סְלִיחָה, קוֹמָה רִאשׁוֹנָה שַׁיֶּכֶת לִי, אֵין לְךָ רְשׁוּת לָגוּר כָּאן, אִם אַתָּה רוֹצֶה בְּבַקָּשָׁה תִּבְנֶה עוֹד קוֹמָה לְמַעְלָה וְתָגוּר בָּהּ.
הַאִם יַנְקִי צוֹדֵק?
הגמרא מלמדנו שֶׁלֹּא. יוֹאֵל רַשַּׁאי לָגוּר בְּחִנָּם בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁיַנְקִי יְשַׁלֵּם לוֹ אֶת הַהוֹצָאוֹת שֶׁהוֹצִיא עַל בְּנִיַּת הַדִּירָה, אַחֲרֵי שֶׁיַנְקִי יְשַׁלֵּם לוֹ יוֹאֵל יִצְטָרֵךְ לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ קוֹמָה שְׁנִיָּה וְיָגוּרוּ יַחְדָּיו כְּפִי שֶׁהָיָה בַּהַתְחָלָה (כָּךְ הַדִּין לְפִי שִׁיטַת חֲכָמִים).
