בַּעַל מְלָאכָה שֶׁשָּׁבַר אוֹ קִלְקֵל חֵפֶץ
לְיֶלֶד קטן בְּשֵׁם רְפָאֵל הָיְתָה קֻפְסַת עֵץ בָּהּ הוּא הִנִּיחַ אֶת חֲפָצָיו הָאִישִׁיִּים. הוּא שָׁמַר עַל הַקֻּפְסָה מִכָּל מִשְׁמָר, וְכַאֲשֶׁר גִּלָּה כִּי צִיר הַדֶּלֶת שֶׁל הַקֻּפְסָה נִשְׁבַּר, לָקַח אָבִיו אֶת הַקֻּפְסָה לְנַגָּר כְּדֵי שֶׁיְּתַקֵּן אוֹתָהּ.
לְמָחֳרָת בָּא אָבִיו שֶׁל רְפָאֵל כְּדֵי לִטֹּל אֶת הַקֻּפְסָה הַמְתֻקֶּנֶת, וּלְצַעֲרוֹ הָרַב הוּא הִבְחִין שֶׁדֶּלֶת הַקֻּפְסָה שְׁבוּרָה. הַנַּגָּר הִתְנַצֵּל וְהִסְבִּיר שֶׁכְּשֶׁהוּא נִסָּה לְתַקֵּן אֶת צִיר הַדֶּלֶת, הַדֶּלֶת עַצְמָהּ נִסְדְּקָה וְנִשְׁבְּרָה.
מָה הַהֲלָכָה בְּמִקְרֶה כָּזֶה?
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁהַנַּגָּר חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶת הַנֶּזֶק, כִּי בַּעַל מְלָאכָה שֶׁשָּׁבַר אוֹ קִלְקֵל חֵפֶץ כְּשֶׁהוּא עָבַד עָלָיו - חַיָּב בְּתַשְׁלוּם הַנֶּזֶק.
