'בְּהֵמָה טְרֵפָה'

מַהִי 'בְּהֵמָה טְרֵפָה' ?

התּוֹרָה מְצַוָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בְּהֵמָה אוֹ עוֹף שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטוּ כדין. עַל כָּךְ מוֹסִיפָה הַתּוֹרָה וְאוֹמֶרֶת כִּי בְּהֵמָה שֶׁ"נִּטְרְפָה", לְמָשָׁל בְּהֵמָה שֶׁנִּפְצְעָה בְּשָׂדֶה מִזְּאֵב אוֹ מֵאַרְיֵה שֶׁרָצוּ לִטְרֹף אוֹתָהּ, לֹא תַּעֲזֹר לָהּ שְׁחִיטָה כדין וְהִיא אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה.

הַאִם בְּהֵמָה שֶׁאַרְיֵה פָּצַע אֶת אָזְנָהּ נִהְיֵית "טְרֵפָה"?! לֹא! בְּמַסֶּכֶת "חֻלִּין" לומדים אֶת סוּגֵי הַ"טְרֵפָה", אֵיזוֹ בְּהֵמָה נֶחְשֶׁבֶת "טְרֵפָה". לְמָשָׁל בְּהֵמָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ חוֹר בָּרֵאָה, אֲפִלּוּ חוֹר מִזְעָרִי וקָטָן, הֲרֵי הִיא "טְרֵפָה" כִּי רַק פְּגִיעָה בְּאֵבֶר חִיּוּנִי לְחַיֵּי הַבְּהֵמָה מַטְרִיף אוֹתָהּ.

בְּהֵמָה נִהְיֵית טְרֵפָה לֹא רַק אִם טָרַף אוֹתָהּ בַּעַל-חַיִּים טוֹרֵף, אֶלָּא גַּם אִם לְמָשָׁל נִפְצְעָה בָּרֵאָה מִסַּכִּין אוֹ מִמַּחַט, הֲרֵי הִיא "טְרֵפָה" שֶׁאֲסוּרָה בַּאֲכִילָה.

הַגמרא מְסַפֶּר שֶׁפַּעַם הֵבִיאוּ לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן פָּרָה שֶׁהָיָה חָסֵר לָהּ אֵבֶר מְסֻיָּם, וְהוּא הוֹרָה שֶׁהַבְּהֵמָה טְרֵפָה וְיֵשׁ לְהַשְׁלִיכָהּ לִכְלָבִים. אַחֲרֵי זְמַן-מָה הִתְבָּרֵר שֶׁרַבִּי טַרְפוֹן טָעָה, וְהַדִּין הָיָה שֶׁהַפָּרָה אֵינָהּ טְרֵפָה. לאור זאת הַגמרא דן בשאלה הַאִם בִּגְלַל טָעוּתוֹ הָיָה רַבִּי טַרְפוֹן מְחֻיָּב לְשַׁלֵּם לְבַעַל הַפָּרָה אֶת הַהֶפְסֵד שֶׁגָּרַם לוֹ.

(מְאוֹרוֹת הַדַּף הַיּוֹמִי / תַּלְמוּד יִשְׂרָאֵלִי)