אחריות על בּוֹר בּחצר הבית
הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב עַל נְזָקִים שֶׁנִּגְרְמוּ לְמִי שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הַבּוֹר.
לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי בְּשֵׁם גִּלְעָד בִּכְפָר קָטָן וְשָׁלֵו. לְגִלְעָד הָיָה בַּיִת גָּדוֹל וְחָצֵר עֲנָקִית וּבָהּ בּוֹר יָשָׁן שֶׁלִּפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת שִׁמֵּשׁ כְּמַחְסַן אֹכֶל שֶׁל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים בּוֹ אֹכֶל בַּקַּיִץ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל.
בְּאַחַד הַיָּמִים נִכְנַס אָדָם לַחֲצֵרוֹ שֶׁל גִּלְעָד בְּלִי רְשׁוּת, פָּסַע לַהֲנָאָתוֹ וּלְפֶתַע נָפַל לְתוֹר הַבּוֹר. הַאִם גִּלְעָד חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ? התשובה היא לֹא, מִפְּנֵי שֶׁבְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ אָדָם רַשַּׁאי לַחְפֹּר בּוֹר, רַק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אָסוּר לַחְפֹּר בּוֹר.
בְּאַחַד הַיָּמִים הֶחְלִיט גִּלְעָד לַעֲבֹר לְעִיר אַחֶרֶת. הוּא נִסָּה לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ, אַךְ אִישׁ לֹא חָפַץ בּוֹ, ואז הֶחְלִיט גִּלְעָד לְהַפְקִיר אֶת הַבַּיִת וְאֶת הֶחָצֵר.
במשך הזמן נִהְיְתָה הֶחָצֵר רְחוֹב שֶׁעוֹבְרִים בּוֹ אֲנָשִׁים, וְשׁוּב נָפַל מִישֶׁהוּ לַבּוֹר וְנִזּוֹק. אָמְרוּ לוֹ אֲנָשִׁים: "תִּתְבַּע אֶת הַנֶּזֶק מִגִּלְעָד, הוּא חָפַר אֶת הַבּוֹר". אוּלָם הֵם אֵינָם צוֹדְקִים, גַּם כָּעֵת גִּלְעָד פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֶת הַבּוֹר הוּא חָפַר בִּרְשׁוּת, וְאַחַר כָּךְ הוּא הִפְקִיר אוֹתוֹ וְהַבּוֹר כְּבָר אֵינוֹ שֶׁלּוֹ. רַק מִי שֶׁחָפַר בּוֹר בְּלִי רְשׁוּת - חַיָּב עַל הַנְּזָקִים.
