"אוֹנָאַת מָמוֹן"
האִסּוּר לוֹמַר לְאָדָם דְּבָרִים הָעֲלוּלִים לִגְרֹם לוֹ צַעַר זֶה מְכֻנֶּה "אוֹנָאַת דְּבָרִים". אונאה נוספת נקראת "אוֹנָאַת מָמוֹן", דהיינו אִסּוּר לְהַשִּׂיג מָמוֹן בְּדֶרֶךְ בִּלְתִּי יְשָׁרָה.
על פי חוקי התורה אָסוּר לַמּוֹכֵר לִמְכֹּר חֵפֶץ בִּמְחִיר יָקָר מֵעֶרְכּוֹ הָאֲמִתִּי, מִבְּלִי שֶׁהַקּוֹנֶה יוֹדֵעַ זֹאת. כְּלוֹמַר: זְכוּתוֹ שֶׁל הַמּוֹכֵר לוֹמַר לַקּוֹנֶה כך: "דע לך שמְחִירוֹ שֶׁל קִילוֹ מְלָפְפוֹן בשוק הוּא שׁישה שׁקלים, וַאֲנִי מוֹכֵר בְּשִׁבעה שְׁקָלִים. לָמָּה? כָּכָה!". זֶה מֻתָּר. יִרְצֶה הַקּוֹנֶה לִקְנוֹת - יִקְנֶה. לֹא יִרְצֶה - לֹא יִקְנֶה. אַךְ אִם הַקּוֹנֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם מְחִיר יָקָר, אֲזַי הַמּוֹכֵר עוֹבֵר עַל אִסּוּר הוֹנָאָה.
הֲלָכָה זוֹ מִתְיַחֶסֶת גַּם אֶל הַקּוֹנֶה. אִם הַמּוֹכֵר דּוֹרֵשׁ מְחִיר זוֹל מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַמְּחִיר יָקָר יוֹתֵר, חַיָּב הַקּוֹנֶה לוֹמַר לַמּוֹכֵר: "אֲנִי שָׂמֵחַ לִקְנוֹת בְּזוֹל, אֲבָל עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁהַמְּחִיר שֶׁל הַחֵפֶץ יָקָר יוֹתֵר וְאַתָּה יָכוֹל לְקַבֵּל עָלָיו יוֹתֵר כֶּסֶף".
