אהבת ארץ ישראל
בתקופת הָאֲמוֹרָאִים הָיוּ בָּאִים תַּלְמִידִים רַבִּים מִבָּבֶל כְּדֵי לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּי חַכְמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְאַחַר תְּקוּפָה הֵם הָיוּ חוֹזְרִים לְאַרְצָם, לְבָבֶל. חַבְרֵיהֶם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְלַוִּים אוֹתָם בְּדַרְכָּם חֲזָרָה עַד הָעִיר עַכּוֹ. בְּעַכּוֹ הֵם הָיוּ נִפְרָדִים מֵהֶם לְשָׁלוֹם וְלֹא מוֹסִיפִים לְלַוּוֹתָם.
מַדּוּעַ הֵם הִפְסִיקוּ לְלַוּוֹתָם מֵעַכּוֹ? מִפְּנֵי שֶׁהֵם הָיוּ מַקְפִּידִים שֶׁלֹּא לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּץ לָאָרֶץ, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ צֹרֶךְ מְיֻחָד לַעֲשׂוֹת זֹאת, ומכיוון שעכו הייתה אז הגבול הצפוני של ארץ ישראל, ליוו אותם חבריהם עד הגבול- ושם נפרדו מהם, כדי לא לצאת את גבולות אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
