"אַחְרָיוּת נְכָסִים"
רְאוּבֵן לָוָה כֶּסֶף מִשִּׁמְעוֹן, וְהֵם כָּתְבוּ שְׁטַר חוֹב עִם עֵדִים: "אֲנִי רְאוּבֵן לָוִיתִי אֶלֶף ש"ח מִשִּׁמְעוֹן" וְעֵדִים חָתְמוּ עַל הַשְּׁטָר. אִם לִרְאוּבֵן אֵין כֶּסֶף לִפְרֹעַ אֶת הַהַלְוָאָה, רַשַּׁאי שִׁמְעוֹן לִגְבּוֹת אֶחָד מֵהַנְּכָסִים שֶׁל רְאוּבֵן, אֲפִלּוּ שֶׁרְאוּבֵן כְּבָר מָכַר אֶת הַנֶּכֶס לְאָדָם אַחֵר. במקרה כזה שִׁמְעוֹן נִגָּשׁ אֶל הַקּוֹנֶה וְאוֹמֵר לוֹ: אני מִצְטַעֵר מְאֹד, אבל עַל הַנֶּכֶס הַזֶּה יֵשׁ לִי שִׁעְבּוּד וְלָכֵן עָלֶיךָ לְהַעֲבִירוֹ אֵלַי (זֹאת בִּתְנַאי שֶׁאֵין לַלּוֹוֶה נְכָסִים אֲחֵרִים).
אַחַר כָּךְ בָּא הַקּוֹנֶה אֶל רְאוּבֵן הַמּוֹכֵר וְאוֹמֵר לוֹ: שִׁמְעוֹן לָקַח לִי אֶת הַקַּרְקַע בִּגְלָלְךָ- הַחֲזֵר לִי אֶת כַּסְפִּי.
הַאִם הוּא צוֹדֵק?
וּבְכֵן, בְּדֶרֶךְ כְּלָל כּוֹתְבִים בִּשְׁטַר הַמְּכִירָה "אַחְרָיוּת נְכָסִים". כְּלוֹמַר: הַמּוֹכֵר מִתְחַיֵּב שֶׁהוּא אַחֲרַאי לְהַחֲזִיר לַקּוֹנֶה אֶת דְּמֵי הַקַּרְקַע בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה.
