"אֵין דַּרְכָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בַּדְּרָכִים"
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָלַךְ בָּרְחוֹב לְתֻמּוֹ וּלְפֶתַע חָשׁ כִּי הוּא חוֹבֵט בִּדְבַר-מָה, וְנִשְׁמַע קוֹל נִפּוּץ שֶׁל זְכוּכִיּוֹת. לְחֶרְדָתוֹ הוּא הִבְחִין כִּי תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָתוֹ הוּא פָּגַע בִּכְלִי זְכוּכִית יָקָר בְּיוֹתֵר שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הַמִּדְרָכָה.
הוּא הִתְחִיל לֶאֱסֹף אֶת הַשְּׁבָרִים, כְּדֵי שֶׁאֲנָשִׁים לֹא יִפָּצְעוּ מֵהֶם, וְהִנֵּה נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת מֵאֲחוֹרָיו: " אֲדוֹנִי, מֶה עָשִׂיתָ? שָׁבַרְתָּ אֶת הַכְּלִי הַיָּקָר ששַׁיָּךְ לִי. עָלֶיךָ לְשַׁלֵּם לִי חֲמֵשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים".
- "וְכִי אֲנִי צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לְךָ? מַדּוּעַ שַׂמְתָּ אוֹתוֹ עַל הַמִּדְרָכָה?"
- "סְלִיחָה! הַאֵין לְךָ עֵינַיִם? הַאֵינְךָ רוֹאֶה אֵיךְ אַתָּה הוֹלֵךְ?
מִי מִשְּׁנֵיהֶם צוֹדֵק?
וּבְכֵן, בַּגמרא בְּדַף זֶה נֶחְלְקוּ אֲמוֹרָאִים בַּנִּדּוֹן, וְלַהֲלָכָה פּוֹסֵק הַ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ" שֶׁבַּעַל הַכְּלִי אָשֵׁם. מַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּרְכָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְהִסְתַּכֵּל עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הֵם הוֹלְכִים, וְלָכֵן הָאִישׁ שֶׁשָּׁבַר אֶת הַכְּלִי פָּטוּר מִכָּל תַּשְׁלוּם.
כְּלָל זֶה מְכֻנֶּה בַּגמרא: "אֵין דַּרְכָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בַּדְּרָכִים".
