אֲכִילָה ושְׁתִיָּה
רַבִּי חִיָּא בַּר אָבִין אוֹמֵר בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל שֶׁאָדָם שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֹאכַל, וְאַחַר כָּךְ הוּא שָׁתָה - עָבַר עַל אִסּוּר.
מַדּוּעַ? הֲרֵי הוּא לֹא אָכַל, אֶלָּא רַק שָׁתָה?
על פי הגמרא, יֶּשְׁנָם שְׁנֵי הֶסְבֵּרִים לַדָּבָר:
א. דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לוֹמַר "אֲכִילָה" גַּם עַל שְׁתִיָּה, שֶׁהֲרֵי אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: "הָבָה נֵלֵךְ לֶאֱכֹל בְּמָקוֹם מְסֻיָּם", אֵינוֹ מִּתְכַּוֵּן שֶׁרַק יֹאכְלוּ שָׁם, אֶלָּא גַּם יִשְׁתּוּ.
ב. הַתּוֹרָה בספר דְּבָרִים אוֹמֶרֶת לֶאֱכֹל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם: "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ…". תִּירוֹשׁ הוּא יַיִן, וְהַפָּסוּק אוֹמֵר "וְאָכַלְתָּ… תִּירוֹשְׁךָ". הֲרֵי לָנוּ שֶׁלְּשׁוֹן אֲכִילָה כּוֹלֵל גַּם שְׁתִיָּה.
