"אֲכִילָה גַסָּה"
כָּל אָדָם חַיָּב לְהָבִיא קָרְבַּן פֶּסַח בְּעֶרֶב פֶּסַח וּלְאָכְלוֹ בְּלֵיל הַסֵּדֶר יַחַד עִם מַצָּה וְעִם מָרוֹר.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל מַאֲכָלִים רַבִּים לִפְנֵי שֶׁאוֹכְלִים אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׂבֵעִים. אִם אָדָם יִהְיֶה שָׂבֵעַ עַד שֶׁכְּבָר יָקוּץ בַּאֲכִילָה נוֹסֶפֶת, הוּא לֹא יֵצֵא יְדֵי חוֹבָה בַּאֲכִילַת קָרְבַּן הַפֶּסַח.
מַדּוּעַ?
אֲכִילָה זוֹ מְכֻנָּה "אֲכִילָה גַסָּה", וַאֲכִילָה גַסָּה אֵינָהּ נִקְרֵאת אֲכִילָה. לֹא לַאֲכִילָה כָּזוֹ הִתְכַּוְּנָה הַתּוֹרָה כְּשֶׁהִיא צִוְּתָה לֶאֱכֹל קָרְבַּן פֶּסַח.
