דיני תפילת הדרך (סי' סח ו)

סעיף ו':

טֶרֶם צֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ יֵשׁ לוֹ לִתֵּן צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר, צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵֹם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו. וְיֵשׁ לִטֹּל רְשׁוּת מֵהַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעִיר שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹתוֹ שֶׁיַּצְלִיחַ בְּדַרְכּוֹ. 

וְיֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיְּלַוּוּ אוֹתוֹ אֵיזֶה אֲנָשִׁים. וְהַמְלַוֶּה אֶת חֲבֵרוֹ כְּשֶׁהוּא פּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ צָרִיךְ לַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ עַד שֶׁהַהוֹלֵךְ יִתְעַלֵּם מֵעֵינָיו (מהריבע"ץ ׀ מוֹרֵנוּ הָרַב יַעֲקֹב בֶּן צְבִי). הַמְבָרְכִים לְהַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, לֹא יֹאמְרוּ לוֹ "לֵךְ בְּשָׁלוֹם" אֶלָּא "לֵךְ לְשָׁלוֹם", שֶׁהֲרֵי דָּוִד אָמַר לְאַבְשָׁלוֹם "לֵךְ בְּשָׁלוֹם" הָלַךְ וְנִתְלָה, וְיִתְרוֹ שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה "לֵךְ לְשָׁלוֹם" עָלָה וְהִצְלִיחַ. כְּשֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶרֶךְ.