בינתיים נכנס אל הבית שכנו של חיים, איכר גוי. הוא הבחין בהמולה וניגש אל עבר בעל הבית שישב בחדרו
חלפו כמה שעות. בני הבית גילו כי אביהם מסוגר בחדרו. תחילה הניחו לו. נראה כי הוא מבקש להתעמק בלימודו, בלי הפרעה, חשבו בליבם. כאשר קרבה שעת הצהריים ועדיין לא נפתחה הדלת, החלו לנקוש על הדלת ולקרוא בשמו. לתימהונם לא עלה קול מן החדר. דאגה החלה מכרסמת בליבם. אולי אירע דבר מה לאביהם? הם החלו לחבוט בדלת בכוח, אולי נרדם והדפיקות יעוררוהו.
באותם רגעים ישב חיים בחדרו ולא ידע כיצד להגיב. הוא רצה להרגיע את בני משפחתו לבל ידאגו לשלומו, אך חשש שמא יפלוט מילה שלא תהיה אמת טהורה. כששמע שמשפחתו מתכוננת לפרוץ בכוח את הדלת, שירך את רגליו בחוסר רצון ופתח את הדלת, ומייד שב בזריזות למקומו בלי לומר דבר.
"החלטתי לעזוב את החנות", הודיע חיים לרעייתו המופתעת.
"מה קרה פתאום?", שאלה, נדהמת.
"חשבתי על כך רבות", נאנח חיים. "גמלה בליבי ההחלטה לזנוח את עסקי המסחר ולהקדיש את שארית חיי לתורה ועבודת ה'. ממחר אפסיק לבוא לבית העסק".
חיים היה איש תמים וירא שמיים. הוא התגורר בעיירה ליז'נסק, וניהל עסק מצליח, שפרנס את משפחתו בכבוד. לימים ערך חשבון נפש והגיע למסקנה כי עיסוקיו בענייני החולין ממלאים את ראשו וליבו. בגילו המתקדם גמר אומר להקדיש את זמנו לחיי הנצח.
תחילה ניסו בני ביתו להניאו מהחלטתו, מחשש כי מטה לחמם עלול להישבר. כשנוכחו בנחישותו, קיבלו עליהם את עול ניהול העסק. חיים פנה לבית מדרשו של הרבי רבי אלימלך מליז'נסק, ושם בילה את רוב שעות היום. סדר יומו התמלא בעיקר בלימוד ותפילה, ושעה אחת בלבד הקדיש לסיוע לבני ביתו בניהול העסק, שהוסיף לשגשג.
קורת רוח מיוחדת הייתה לו כאשר האזין לדברי התורה שהשמיע הרבי ר' אלימלך מליז'נסק בשיעורו הקבוע בשעות הערב. את השיעור הזה לא החסיר מעולם.
ערב אחד ישב חיים בשיעור וכרה אוזנו לדברים שהשמיע הרבי ר' אלימלך על מידת האמת, סגולתה ושכרה. "אם יצליח אדם להימנע במשך יום שלם מלומר דבר שאינו אמת מוחלטת, ואף לא ייכשל בלשונו בסרך ושמץ של שקר, הרי הוא בן העולם הבא", אמר הרבי ר' אלימלך. "עד כדי כך גדול כוחה של האמת!".
הדברים הקפיצו את חיים. "קל כל-כך לזכות להיות בן העולם הבא! אפשר להשיג זאת ביום אחד בלבד! אם כן, אזכה בכך גם אני!", חשב לעצמו.
התכנית נרקמה בראשו. למחרת ישכים קום לפני עלות השחר, וימהר להיטהר במקווה בשעה מוקדמת, שבה האנשים עדיין נמים את שנתם. לאחר מכן ישוב לביתו ויסתגר בחדרו במשך כל היום כולו, בלי לפגוש איש. כך לא ייאלץ להחליף מילה עם שום אדם, וממילא לא ייכשל בדיבור של שקר.
ממחשבה למעשה. לפנות בוקר השכים חיים קום ונחפז לבית הטבילה. משם מיהר לביתו, ובטרם קמו בני הבית, נעל את עצמו בחדרו והחל לשקוד על לימודו בהתמדה. מתוך זהירות שמא יאמר דבר שאינו נכון בתכלית או ייכשל בלשונו בלי לשים לב, בלם את פיו לחלוטין, עד שקולו לא נשמע.
חלפו כמה שעות. בני הבית גילו כי אביהם מסוגר בחדרו. תחילה הניחו לו. נראה כי הוא מבקש להתעמק בלימודו, בלי הפרעה, חשבו בליבם. כאשר קרבה שעת הצהריים ועדיין לא נפתחה הדלת, החלו לנקוש על הדלת ולקרוא בשמו. לתימהונם לא עלה קול מן החדר. דאגה החלה מכרסמת בליבם. אולי אירע דבר מה לאביהם? הם החלו לחבוט בדלת בכוח, אולי נרדם והדפיקות יעוררוהו.
באותם רגעים ישב חיים בחדרו ולא ידע כיצד להגיב. הוא רצה להרגיע את בני משפחתו לבל ידאגו לשלומו, אך חשש שמא יפלוט מילה שלא תהיה אמת טהורה. כששמע שמשפחתו מתכוננת לפרוץ בכוח את הדלת, שירך את רגליו בחוסר רצון ופתח את הדלת, ומייד שב בזריזות למקומו בלי לומר דבר.
אנחת רווחה נשמעה מבני הבית כשראו כי אביהם חי ובריא. אך כשנוכחו שעדיין אינו פוצה את פיו ומשיב לשאלותיהם, התחדש החשש ואף גבר. אולי נעשה אילם או לקה בשיתוק, חלילה, ואיבד את כושר הדיבור. מהומה גדולה קמה בבית. בני המשפחה המבוהלים אף קראו לשכנים לבקש עצה.
בינתיים נכנס אל הבית שכנו של חיים, איכר גוי. הוא הבחין בהמולה וניגש אל עבר בעל הבית שישב בחדרו. "חיים, תוכל בבקשה להשאיל לי גרזן לכמה שעות?", שאל. חיים ביקש להיפטר מהשכן שהטרידו בנוכחותו. "אין לי", קרא לעברו בקוצר רוח. כאשר שמעו בני המשפחה דיבור יוצא מפי האב, חשו הקלה גדולה ושוב לא הטרידו אותו.
השמש שקעה, שלושה כוכבים נראו בשמיים. חיים יצא מחדרו בעליצות, שמח על שהצליח לעמוד באתגר. הוא התכוון לצאת לבית המדרש, ובלי להתכוון הביט אל רצפת החדר, שם מתחת לארון בצבצה קת גרזן.
כמעט המשיך בדרכו ואז היכתה בו המחשבה והוא קפא על מקומו כמאובן. "הלוא אמרתי לשכני הגוי כי אין ברשותי גרזן!", תפס את ראשו בידיו ונאנח בצער עמוק. "נכשלתי בשקר. כל עמלי היה לשווא!".
בפנים נפולות פנה לבית המדרש וניגש אל הרבי ר' אלימלך. "היכן הגרזן?", שאלו הרבי ר' אלימלך. הוא סימן לו להתקרב אליו ואמר לו בחמימות:
"דע כי מן השמיים עשו זאת, ובמכוון אירע לך המקרה, ללמדך שלא זו הדרך. את העולם הבא אין קונים ביום אחד, על-ידי תחבולה והתרחקות מאנשים. יש לעסוק בצורכי החיים, כדרכו של עולם, לדבר עם בני-אדם ולהיות מעורב בין הבריות, ואף-על-פי-כן לשמור ולהיזהר שלא לומר דבר שאינו הגון ונכון".
