בדיני מוחזק במכונית (אוטו)

בגמ': הגודרות אין להם חזק (כתובות פד, ב).

בסוגיין. הגודרות אין להם חזקה, ובביאור הדבר כתב הרשב"ם (ב"ב לו. ד"ה הגודרות) גודרות צאן וכל דבר המהלך בדרכים ובשווקים שיכול לומר מעצמו נכנס, או אתה הכנסתו לביתך והחזקת בו אינה חזקה, ואין יכול לומר לקוח הוא בידי. משא"כ במטלטלין שאם הם נמצאים אצל אדם הרי זה ראיה שהם שלו דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן.

ולכן בעובדא שראובן הלווה מעות לשמעון ושמעון טוען שלא היו דברים מעולם, אמר לו ראובן היות וידעתי שתכחיש את ההלוואה לקחתי חפץ שלך כדי שאהיה מוחזק, וכך אהיה נאמן במיגו של להד"ם על החפץ, נאמן ראובן כיון שבמטלטלין יש חזקה שמה שתחת ידו שלו הוא, ונאמן במיגו. אך אם ראובן היה תופס בעלי חיים לא היה נאמן כיון שאין בהם חזקה.

והנה בפוסקים דנו בדינה של מכונית, אם יש לדמותה לבעלי חיים או למטלטלין, ובספר נצח ישראל (סי' מא) כתב שבגודרות יש שני טענות שיכול לטעון א. מעצמו נכנס. ב. הכנסת לי. כמבואר ברשב"ם, ולפי"ז יש לדון ולומר שבמכונית אכן לא שייך הטעם הראשון שהרי א"א לומר שמעצמו נכנס, אך הטענה השנייה שייכת גם במכונית, ומפני שיסוד טענה זאת היא שבגודרות אין צריך להכנס לבית חבירו כדי לגונבם אלא שייך שימצאם ברחוב וכיוצ"ב, וסברא זו שייכת גם במכונית. וכתב שם להוכיח מתוס' בגיטין (כ: ד"ה ת"ש) שאף בטעם השני לבד חשיב כגודרות, ולפי"ז מכונית אין לה חזקה כגודרות. [ועיין ברש"י בסוגיין (ד"ה אין להם) שכתב רק את הטעם הראשון].

אך בדרכי חושן (ח"א עמוד קצז) כתב שאינו דומה לגודרות, היות וכדי לקחת מכונית מחבירו צריך לפרוץ לרשותו דהיינו לפרוץ הדלת וכיוצ"ב, ועצם הכניסה למכונית היא כניסה לרשות הנתבע, ובדבר כזה שייכת הסברא אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן, וממילא אין זה דומה לגודרות, ויש להם חזקה וממילא יכול לטעון להד"ם, ויהא נאמן במיגו. אך עיין במה שכתב בזה בח"ג (עמוד עב)