צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם
והיה כי תבוא אל הארץ וגו' (כו, א).
והצצתי בפרשה זו שרומזת גם כן ביאת ארץ העליונה, ואמר והיה כי תבא שאין ראוי לאדם לשמוח אלא כשיבוא לארץ העליונה, על דרך אומרו (משלי לא כה) ותשחק ליום אחרון, כי שמחת עולם הזה אינה אלא הבל ורעות רוח (קהלת א יד), וחזר ופירש על איזה ארץ מדבר ואמר אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה, כי לזו יקרא נחלת עולם:
ודקדק לומר נותן לך, כי בערך מה ששוה עולם העליון, כל מה שיסגל אדם בעדו, לא יגיע לחלק מאלף אלפים משוויו, ולזה אמר נותן לך בתורת מתנה, ולצד שצריך האדם לטרוח בעולם הזה לקיים תורה ומצות לזה אמר וירשתה, ואמר וישבת בה, על דרך אומרם (ברכות יז, זוה"ק ח"ג רלו:) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם.
