הנס שהיה מקום - לכל מה שנודב למשכן
כל הזהב וגו' (לח, כד).
עוד ירצה להודיע נסים שנעשו בזהב המשכן, כי דבר ידוע הוא כי בעשות האדם כלי מזהב או משאר המתכות על כל פנים יתמעט משיעור משקל הזהב שנעשה ממנו הכלי, ולא יעמוד הכלי במשקל הראשון, לצד ההתחלקות פעולות המלאכותיו ומה גם כשיהיה במלאכה ריבוי ההתחלקות וחלקים דקים, פשיטא שיתמעט באמצעות כן, ועוד בהכין האדם מעשה המלאכה כמו שתאמר שתי וערב לארוג בגד פתילי זהב לעשות מהם המלאכה, מן הנמנע שידקדק במוכן, לא פחות ולא יותר, וכאן הודיע הכתוב שנעשה נס שכל הזהב העשוי למלאכה היה בכל מלאכת הקודש, מאומרו כל הודיעך שלא נתמעט מאמצעות המלאכה כנזכר, ומאומרו העשוי רשם גם כן שכל המוכן למלאכה לא נותר ממנו דבר לבטלה, והכל נכנס בכל מלאכת הקודש ודקדק לומר בכל ולא אמר במלאכת הקודש, נתכוין לומר גם כן שהספיק העשוי לכל, וזה הוא עיקר הנס, שזולת זה אין נס, במה שלא הותיר, כי אפשר ששיער שיעור שודאי לא יותיר, ולא הוכר הנס אלא באמצעות שלא הותיר ולא החסיר.
