נימול לשמונה - שיעבור עליו שבת קודש
וביום השמיני ימול בשר ערלתו (יב, ג).
רבותינו ז"ל אמרו (דב"ר ו א) וזה לשונם: למה התינוק נימול לשמונה, שקנה ה' רחמים עליו עד שיהיה בו כח, וכשם שרחמיו על האדם כך רחמיו על הבהמה, שנאמר (להלן כב כז) מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה. עד כאן לשונם.
וצריך לדעת מי גילה סוד זה כי בשמונה ימים יהיה בו כח, לא פחות ולא יותר [מנין למדו שבשמונה ימים נהיה כחו חזק, ולא בפחות ימים או ביותר ימים]. ונראה כי כח האמור בדבריהם [שאמרו 'עד שיהיה בו כח'], הוא מה שאמר בזוהר (ח"ג מד.) שהוא כדי שיעבור עליו שבת ותגיעהו נפש החיונית [והכוונה היא לכח החיות, שהיא הנפש המחיה את האדם והנפש המחיה את הבריאה] הנשפעת בעולם ביום השבת כידוע , ואז יהיה בן קיימא [ולכן אמרו שמונה ימים, כי אז בכל אופן יעבור עליו יום השבת לפני מילתו], והוא שאמרו ז"ל כח החיוני [פירוש, מה שאמרו ז"ל 'כח', אין הכוונה לכח גשמי, אלא ל'כח החיוני', המחיה את האדם ומעניק לו חיים נוספים].
ותמצא שאמרו ז"ל (ראה זוהר ח"ג קעו:) שקודם שבא שבת היה העולם רופף ורועד, כיון שבא שבת נתחזק ונח. עד כאן. והוא מה שאמרו כדי שיהיה בו כח [שיעבור על התינוק שבת אחת, שאז יקבל את הכח החיוני הנשפע בעולם ביום השבת].
