מיתתו היתה כפרתו

וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי (כה, יד).

והוא אומרו ושם איש ישראל, שהרי שאפילו אחר מעשה "בשם ישראל" יכונה, הא למדת שלא נעקר משורשו, המוכה פירוש שהכה פנחס, מודיעך הכתוב שלא הוכה באבדון נפשו, אלא אשר הוכה את המדינית, פירוש אותו החלק הרע שנדבק בו מאת המדינית שיתכנה אליו שם הכאה, הוא שהוכה ומת באמצעות הכאת פנחס הא למדת שיצא הפסדו מה שהפסיד בעבירה, נפרע ממנו העון בהכאתו של פנחס שהרגו ומיתתו כפרתו:

אור החיים - בפרשתנו