כשאדם חושב בדעתו מחשבה שפתותיו דובבות מעצמן
מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ וגו' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ (כג, כד).
ואומרו אשר דברת בפיך - יתבאר על דרך אומרם בזוהר (ח"ג רצד) בפסוק כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י כ), כי כשאדם חושב בדעתו מחשבה שפתותיו דובבות מעצמן בלא ידיעתו והוא אומרו אשר דברת בפיך, כי הגם שלא עשה אלא מחשבה פיך דיבר מה שחשב.
ולזה דקדק לומר בפיך שאם לא כן למה הוצרך לומר בפיך, וכי אין אנו יודעים כי הדיבור הוא בפה, ולדברינו יבא על נכון, ורבותינו ז"ל (ר"הו) דרשו הכתוב באופן אחר, ושבעים פנים לתורה (במדב"ר יג טז):
