טעם שלא גילה ה' סגולת כל מצוה
כתב רבינו האוה"ח הק' בפרשתנו (יח, כד) שיש לכל מצוה סגולתה המיוחדת, ולא גילה ה' סגולות אלו של כל מצוה ומצוה, שלא ילך אדם וישתדל במצוה אחת בלחוד להשיג סגולתה יעו"ש.
וכעין בחינה זו, הזהיר רבינו האור החיים הק' בפרשת עקב בפסוק (ח, א) "כל המצוה אשר אנכי מצווך" וגו', שאין 'פשרות' במצוות, דהיינו שאל יאמר אדם הריני עושה פשרה, וחלק מהמצוות אעשה ועל חלק מהם אוותר.
ומדמה זאת לרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו של אדם, וז"ל: הנה באדם יש רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וכנגדם בא דבר ה' לשמור שס"ה מצות לא תעשה ורמ"ח מצוות עשה, והנה ישער האדם בבוא על אבר או גיד איזה מיחוש או מכאוב ויצעק לבו באוי ואבוי ממכאובו, האם יקבל מענה לצעקתו, באמור לו הלא לך רמ"ח אברים ומהם רמ"ז שלמים, ואם חלק מהם יחלה, אין ראוי לקבול על זה.
וזה דמיון שמירת המצוות, שהם מיוחדים כנגד האיברים והגידים, וכשהאדם עובר ומבטל אחת מהנה יפעיל הכאב שכנגדו וכו'. ואם תאמר ישתנה המשל לנמשל שהמשל שהוא הרגש אבר אחד לפי שהוא מכאיב לכל אחדות הגוף משא"כ המצוות, לזה מאמר הנביא בלשון זה "כל המצוה" פירוש שגם מצוות התורה לאחת יחשבו הגם שרבים במנין, יסוד אחד ובנין אחד להם, ומעתה הם שוים ממש לדמיון הרמוז, עכ"ל.
