הנס הגדול בימי החנוכה
ויצילהו מידם (לז, יג).
כָּתַב רַבֵּנוּ הָ'אוֹר הַחַיִּים' הַקָּדוֹשׁ זיע"א עַל הַפָּסוּק (דברים לג יא) 'וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן', וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אָמְרוֹ מִן יְקוּמוּן, לְדִבְרֵיהֶם זַ"ל שֶׁנִּתְנַבֵּא עַל מַלְכוּת יָוָן שֶׁעֲתִידָה לִפֹּל בְּיַד חַשְׁמוֹנַאי, לָזֶה אָמַר 'וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן', פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ מִן הַזְּמַן עַצְמוֹ שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם לַשּׂוֹנְאִים קִימָה וְיִשְׂרָאֵל שְׁפָלִים בַּזְּמַן עַצְמוֹ 'מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו' וְגוֹ', וְכֵן הָיָה, וְדָבָר זֶה הִיא הַצְלָחָה בְּנֵס וָפֶלֶא. עכלה"ק.
וזה רמז גדול שאע"פ שישראל היו באותו זמן בשפל המדרגה, עם כל זה נפלו בני יון שהיו בעלי גאוה, בידי אותם משבט לוי שהיו שפלים בעיני עצמם ושפלים במעמדם בזמן ההיא, להגדיל הנס והפלא, וכנוסח התפלה 'מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים'.
