אופן הריגת זבובים וכדו'

וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ (יג, יח).

כתב רבינו האוה"ח הק' כונות מאמר זה כאן, לפי שציוה על עיר הנידחת שיהרגו כל העיר לפי חרב ואפילו בהמתם ומעשה הזה יוליד טבע ואכזריות בלב האדם, כמו שסיפרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר המלך כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר, והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנידחת, לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' רחמים הגם שהטבע יוליד בהם אכזריות, מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה עכ"ל.

הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו אגרות משה (חו"מ ח"ב סי' מ"ז) הוציא מדברי רבינו הנ"ל, שאע"פ שאין שום איסור, אף לא משום מדת החסידות, להרוג בעלי חיים המאוסים שמצערים או מזיקים לאדם, כגון: זבובים פרעושים ועכברים. "אבל מכל מקום אם אפשר טוב שלא יהרגם בידיו ממש אלא על ידי הנחת דבר ההורגם, מאחר דחזינן דכשעושה אדם מעשה אכזריות דרציחה אפי' לאלו שמחויבין להורגם על פי חיוב דין דסנהדרין, כעיר הנידחת, הוצרך הקרא ליתן הבטחה מהשם יתברך שיתן להם רחמים וגם עוד יוסיף אצלם מדת רחמים כדפירש באור החיים הק', וזה שייך גם כשהוא עושה במידת אכזריות לבעלי חיים, לכן טוב יותר שלא להרוג בבעלי חיים בידיים אלא על ידי הנחת דבר ההורגם וכדומה.

ומסיים: "ואף שלא מצאתי זה בפירוש, טוב להתנהג כן במקום שאפשר" עכ"ד.

אגרות משה (שו"ת חו"מ סי' מז)