תקיעת שופר בעת צרה בזמן הזה
שאלה:
האם יש ענין לתקוע בשופר כשמתכנסים בעצרת ותפילה בעת צרה, והאם מקיימים בזה מצוה.
תשובה:
הרמב"ם פוסק ריש הלכות תעניות "מ"ע מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור", ונראה לדייק בלשונו שהמצוה אינה השמיעה לבד כמו בשופר ר"ה, דכתב ריש הלכות שופר "מ"ע של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה". והיינו שבר"ה המצוה היא השמיעה, אבל כאן המצוה היא כמו בתקיעה ביובל שכתב בפ"י דשמיטה ויובל (הלכה י): "מ"ע לתקוע בשופר בעשירי לתשרי בשנת היובל" הרי שהמצוה בתקיעה גופא, וטעמו נראה שעצם המצוה היא על ב"ד דהיינו התקיעה דרק בזה חל דין יובל ואל"ה מעכב, וכלשונו שם "ומצוה זו מסורה לבית דין תחלה שנאמר והעברת שופר תרועה, וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע שנאמר תעבירו שופר". וכשם שעל ב"ד המצוה היא התקיעה גופא, כך לכל יחיד המצוה היא בתקיעה, וכן בכל צרה הלוא בפסוק נאמר וביום שמחתכם וגו' ותקעתם בחצוצרות, הרי מבואר החיוב לתקוע במקדש במועדים יחד עם החיוב לתקוע בעת צרה מצר הצורר הנזכר בפסוק הקודם, וכשם שבמקדש עיקר המצוה התקיעה כך בעת צרה המצוה היא בתקיעה.
ולפ"ז נראה שאף שבר"ה נוסח הברכה שלנו "לשמוע קול שופר", ביובל נוסח הברכה צ"ל "לתקוע בשופר", וכן בעת צרה נראה שנוסח הברכה לתקוע בעת צרה, ובמ"א (תקע"ו) תמה למה אין נוהגין לקיים המ"ע היום, אבל יפה כתב הר"ז ב"נתיב חיים" שם שמקרא מלא הוא "וכי תבואו מלחמה בארצכם" ועיקר החיוב בארץ ישראל דוקא, וטעם הדבר שלא נקראים ישראל בתואר "ציבור" אלא בארץ ישראל וכמבואר בהוריות (ו א) ולכן רק שמה החיוב.
ולפ"ז בארץ ישראל החיוב הוא מדינא, וכן נהגו בארץ ישראל לתקוע בשופר בעת צרה, אבל לא שמענו שידקדקו כל אחד ואחד לשמוע התקיעות כמו בראש השנה, ונראה הטעם שעיקר החיוב מוטל על הציבור, ובית דין הם שקובעים החיוב, ויש לומר שלדידן שאין לנו סמוכין אין לנו דין ב"ד ולא חל החיוב כלל, שבית דין הם שלוחי הציבור, והם שקובעים שחל חיוב תקיעה.
ונראה שב"ד קובעים גם את זמן החיוב, דהיינו אם לתקוע כל יום ויום או רק פעם אחת בהתאספות כולם, שהחיוב חל על הציבור ולא כל יחיד ויחיד קובע לעצמו, ואחד תוקע בחצוצרות או לדידן קיימא לן כהפוסקים שיוצאין גם בשופר, עיין היטב בר"ן רפ"ב דתענית ובמ"מ שם. ונראה שהמצוה היא עם תפלה דוקא לזעוק ולהריע אבל בלי לזעוק אין המצוה להריע לבד כמו בראש השנה, ובזה"ז אף אם אין חיוב מ"מ התפלות נשמעים יותר כשקובעים שעת צרה היא ומתפללין עם תקיעות דוקא, ותימה שהפוסקים לא ביארו מצוה זאת כפי הצורך. ובירושלים עיה"ק נוהגין כשהציבור מתאסף בעת צרה וזועקים באמירת סליחות, תוקעים בשופרות, ונראה דמקיימין בזה האי מ"ע.
