תליית מודעה במקוה או במטבח ביהכ"נ שהמשתמש בשבת עליו לשלם לאחר השבת
שאלה:
קיבלתי שאלתו ששואל אודות עובדא שאירע באחד מבתי הכנסת שבמקומו, שהגבאי תלה שלט במטבח ביהכ"נ שכל המשתמש בסוכר וקפה וחלב וכדו' השייכים לביהכ"נ עליו לשלם שקל לקופת ביהכ"נ, בין אם עושה כן בחול ובין בשבת. וחכם אחד גער בגבאי היאך מותר לקצוץ תשלום על הכנת כוס קפה בשבת, והשיב לו הגבאי שעשה כן עפ"י הוראת בעל הוראה מובהק שהתיר לו לעשות כן, עפימש"כ בשו"ת נו"ב תנינא (סי' כ"ו) שהתיר לשלם על השימוש במקוה בשבת מטעם שהרי שכר העצים שמסיק בהם המקוה ודאי מותר ליטול דאטו מי שלוקח דבר מחבירו בשבת לא יפרע לו בחול, (והוסיף שם דלכן רשאי בעל המרחץ ליטול שכר על השימוש במרחץ כשמבליע השכר בדמי העצים) עכ"ד. הרי מפו' דהלוקח בשבת דבר של חבירו עליו לשלם על כך, ולכן כאן מותר לגבאי לקצוץ תשלום על הקפה והסוכר והחלב שנוטלים מביהכ"נ, והמעורר טען לגבאי שמכמה טעמים אין נד"ד דומה כלל לנידון דהנו"ב ופשוט וברור לאסור. ודורש לידע חו"ד בזה.
תשובה:
הנה לענ"ד פשוט וברור שאסור מדינא לעשות כן בשבת, דמה שהתיר הנו"ב ליטול תשלום אחר השבת על השימוש בעצים בשבת, לא מיירי שבשבת גופא היה בעל המרחץ קוצץ עם כל מי שנכנס למקוה שעליו לשלם אחר השבת, אלא מיירי שאחר השבת היה בעל המרחץ תובע תשלום מאותם שבאו בשבת (או שבאו מעצמם לשלם), ולכן לא היה שם איסור מקח וממכר וכמבואר בגמ' ביצה (כט ב) ובשו"ע (סי' שכ"ג) דמותר לילך אצל חנוני הרגיל אצלו וליקח ממנו בסתמא ולשלם עליו אחר השבת. ורק דן הנו"ב אם מצד איסור שכר שבת אסור לבעל המרחץ ליטול השכר שמשלמים לו על השימוש במרחץ בשבת, וע"ז כתב דודאי שמצד דין שכר שבת אין איסור, שמותר ליטול תשלום על דבר שנטלו ממנו בשבת ועי"ז יכול להבליע גם שכרו.
אבל כאן בנד"ד אין הנידון מצד איסור שכר שבת אלא הנידון מצד דהרי"ז מקח וממכר, והוא שמפורש להדיא במתני' (ביצה כח ב) דלא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר. וכן נפסק בשו"ע (סי' שכ"ג) דהולך אדם בשבת אצל חנוני הרגיל אצלו ולוקח ממנו ביצים ואגוזים ובלבד שלא יזכיר לו שם דמים, דכיון שאסור לפסוק בשבת דמים על המקח בשבת, לכן אסרו אפי' לומר תן לי אגוזים בעד כך וכך פרוטות, וכ"ש שאסור לפסוק להדיא דמים על המקח. (ורק הרמ"א שם התיר לומר תן לי בעד כך וכך פרוטות משום דאמרינן דלסימנא בעלמא הזכיר הפרוטות להודיעו כמה אגוזים הוא צריך ונמצא שלא הוזכר כאן מכירה בדמים אלא נתינה בעלמא, אבל כשהמוכר מודיעו להדיא בשבת שקוצץ עמו תשלום על האגוזים כו"ע מודו שאסור וכמו שביאר כ"ז בביה"ל שם ד"ה מותר).
וא"כ כיון שלא הותר מקח בשבת אלא כשבשבת גופא אין המוכר פוסק עמו לשלם כלל ורק נותן לו מפני שמכירו וסומך עליו שיבוא לשלם אחר השבת, והיינו שלא הותר אלא כשבשעת הלקיחה אי"ז ניכר שזהו מקח ולא מתנה, א"כ נראה פשוט דכמו שאסור למוכר לפסוק דמים בשעת הנטילה בשבת שאז ניכר שזהו מקח, הכי נמי דאסור להשאיר במקום הנטילה מודעה שרשום בה שכל מי שנוטל בשבת עליו לשלם, שבזה ניכר שזהו מקח ממש כמו אם היה מפרש בפיו בשעת הנטילה שפוסק תשלום על המקח, ואין שום חילוק בהיכר שזהו מקח בין כשמפרש בפיו שדורש תשלום לבין אם משאיר מודעה שרשום בו שדורש תשלום.
ועל כן איני רואה עיצה להתיר לעשות כן, אא"כ יכתוב שכל הנוטל בשבת ראוי לו לשלם אחר השבת לקופת ביהכ"נ, שאז כיון שאינו מחייבו בתשלום אין כאן מקח. וכן אותם מקוואות לאנשים שרוצים ליטול שכר מאותם שבאים לטבול בשבת בבוקר, אסור להם לתלות מודעה שרשום בה שכל מי שבא לטבול בשבת עליו לשלם אחר השבת, אלא יכתבו מודעה שאין מרשים ליכנס לטבול בשבת אלא למי ששילם על כך מראש בע"ש (וזהו עצמו אינו מקח כיון שלא הקנו לו בשבת הרשות לטבול אלא כבר קנאו בע"ש, וגם אין בזה איסור שכר שבת כיון שנוטלים דמי ההוצאות של נקיון המקוה לשבת וכדו'), ואז אין ניכר שזהו מקח כיון שלא רשמו להדיא שמי שטובל בשבת עליו לשלם על כך, אלא כתבו רק שאין מסכימים לטבול אלא למי שכבר קנה זכות הטבילה בע"ש, וממילא מבינים שמי שרוצה לטבול בשבת ולא שילם בע"ש, יטבול וישלם אחר השבת כנלע"ד. ומיהו מן המובחר יותר שהנהלת המקוה לא תודיע שזהו חיוב לשלם על הטבילה בשבת ורק יתלו הודעה שמבקשים מהמשתמשים במקוה בשבת לתרום להוצאות המקוה.
