שכר דירה עד סוף מנחם אב ואירע נזק, בליל ר"ח אלול
שאלה:
שאלה שכר דירה עד סוף חודש מנחם אב, והמשכיר התנה עמו, שכל נזק שיארע בדירה תוך זמן השכירות, ישלם השוכר עד אלף שקל [אפילו אם זה לא יארע באשמתו].
והנה השוכר מיצה את זכויותיו עד תום, וגר בדירה עד גמר חודש מנחם אב, ומיד בסוף היום הוא יצא מהדירה, הוא הזמין חברת הסעות, אך הם אמרו שהם לא עובדים בלילה, ורק למחרת בבוקר הם יקחו את כל החפצים. בעל הבית הסכים שהוא ישאיר שם את רהיטיו עד הבוקר בלי תוספת תשלום, כי השוכרים החדשים אמורים להיכנס רק בשעות אחר הצהרים.
והנה לפתע בליל ר"ח אירע פיצוץ בצנרת, והמשכיר אמר לשוכר: התחייבת לשלם כל תקלה עד אלף שקלים, שתארע בזמן השכירות, ולכן אתה צריך לשלם אלף שקל, לעומתו טוען השוכר אני שכרתי עד תום חודש מנ"א, ואמנם השכירות נשלמה, אלא שלא היה באפשרותי לצאת בלילה, ובליל ר"ח אלול אני כבר לא שוכר שלך, וממילא אני פטור מלשלם על הנזק.
הדין עם מי?
תשובה:
לכאורה יש לדמות את שאלתנו למחלוקת בית שמאי ובית הלל בכריתות דף ז ע"א, המפלת לאור שמונים ואחד, ב"ש פוטרים מן הקרבן וב"ה מחייבין, וטעמם של בית שמאי הוא, שדוקא המפלת ביום שמונים ואחד, שהיא שעה שראויה לקרבן, שהרי לאחר שמונים יום חל עליה חיוב קרבן, ולכן מה שהפילה עתה מחייב אותה בקרבן נוסף, משא"כ במפלת לאור שמונים ואחד, שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא קרבן, שהרי אין מביאים קרבן בלילה, ולכן אם הפילה בלילה קרבן אחד פוטר את שניהם, את הלידה ואת ההפלה.
ומאידך בית הלל סוברים דאע"פ שאין מביאים קרבן בלילה, בכל זאת נחשב כאילו היא חייבת, אלא שיש סיבה מיוחד שבלילה אין מביאים בפועל קרבן, אבל היא כבר בעצם מחוייבת ברבן יולדת, וממילא אם היא הפילה, היא חייתב בקרבן נוסף.
ולכאורה בעניננו, מכיון שלא היה יכול לפנות את הדירה עד הבוקר, לפי בית שמאי זה נחשב להמשך השכירות, ולבית הלל השכירות כבר נגמרה ומה שאינו יוצא בפועל הוא מסיבה צדדית.
והנה בית הלל שאלו את בית שמאי, הלא המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח, שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן [כי לא מביאים קרבן יולדת בשבת] וחייבת קרבן.
והסביר התפארת ישראל (מ"ו ס"ק נד) שסברת בית שמאי היא, שלילה הוא בעצם אינו ראוי להקרבה, מה שאין כן בשבת נחשב כיום שראוי לקרבן אלא שדבר אחר [איסור חילול שבת] מעכבו, והדבר דומה לאחד שחלה או שאין לו מעות, שלמעשה הוא חייב ויכול להקריב, אלא דבר אחר מעכבו, ועל זה צריך לומר שבית הלל סוברים ששבת נחשב כאילו אינו ראוי, והיום גורם שאינו ראוי לקרבן יחיד.
ולכאורה בעניננו, באור לר"ח אלול פקעה השכירות, ורק דבר אחר מעכב שלא יכול לצאת, כי הפועלים לא עובדים בלילה, ובזה גם בית הלל מודים שהשכירות נגמר כי הדבר באמת דומה לאחד שאין לו מעות, ולכן נראה שהשוכר פטור מלשלם, כי פקעה זכותו ואין לו שום זכות בדירה, אלא שאין לו אפשרות לצאת ופטור מלשלם על הנזק שלא אירע באשמתו.
