שכר דירה, והכלב שנובח לא נותן לישון
שאלה:
"שכרתי דירה לכמה ימים לנוח. לצערי מנוחה לא היתה לי, הכלב של השכן נובח הרבה מאוד בלילות, ולא נותן לישן. האם אני יכול להפחית למשכיר משכר הדירה, או כלל לא לשלם לו, כיון שלא היתה לי כל תועלת בדירה זו. כמו כן אבקש לדעת, האם יש דין של הרחקת נזיקין, דהיינו, האם מוטל על השכן מדין הרחקת נזיקין להרחיק את הכלב, או כיון שבמקום זה רגילים לגדל כלב בבית, אין בזה דין של הרחקת נזקין".
תשובה:
אם הכלב היה לפני כן, והיה רגיל לנבוח בלילה, ולא הודיע המשכיר לשוכר מום זה, על המשכיר להפסיד, ויש לשער כמה היה שווה דירה זו במצב זה, ויתכן שפטור משלם, ואין טענה כלפי השוכר שהיה צריך להתרגל לזה, שאין זו טענה למי שאינו רגיל בזה, אבל אם אין הכלב רגיל לנבוח בלילה, או שלא היה שם לפני כן, אין למשכיר כל הפסד, ומזלא של השוכר גרם.
יש דין הרחקת נזקין בכל רעש שאינו כרגיל ואינו אומנות, ואם הוא אומנות, יש בזה הרבה מחלוקת, אבל בנידון דידן שאינו אומנות יש דין הרחקת נזקין.
ביאור התשובה:
מום במקח
כלל גדול בדיני מום במקח הוא, שכל מום שנעשה לאחר המקח, הפסיד הלוקח, וכל מום שהיה במקח קודם למקח, הוא הפסד למוכר, כמבואר בחושן משפט (רלב, יב) ובעוד מקומות. והנה אם שוכר בית, ולאחר מכן בא שכן עם כלב, אין למשכיר להפסיד מזה, אבל בנידון דידן שבשעה שהשכיר את הבית כבר היה מום זה, בודאי יש למשכיר להפסיד. אבל כל זה רק אם בדרך כלל הכלב היה נובח בלילה, אבל אם תמיד לא היה נובח בלילה, ורק בימים הללו התחיל לנבוח בלילה, אין למשכיר להפסיד.
נמצינו למדים, שאם הכלב היה לפני כן, והיה רגיל לנבוח בלילה, ולא הודיע המשכיר לשוכר מום זה, על המשכיר להפסיד, ויש לשער כמה היה שווה דירה זו במצב זה, ויתכן שפטור משלם, ואין טענה כלפי השוכר שהיה צריך להתרגל לזה, שאין זו טענה למי שאינו רגיל בזה, אבל אם אין הכלב רגיל לנבוח בלילה, או שלא היה שם לפני כן, אין למשכיר כל הפסד, ומזלא של השוכר גרם.
העולה מזה: אם הכלב היה לפני כן, והיה רגיל לנבוח בלילה, ולא הודיע המשכיר לשוכר מום זה, על המשכיר להפסיד, ויש לשער כמה היה שווה דירה זו במצב זה, ויתכן שפטור משלם, ואין טענה כלפי השוכר שהיה צריך להתרגל לזה, שאין זו טענה למי שאינו רגיל בזה, אבל אם אין הכלב רגיל לנבוח בלילה, או שלא היה שם לפני כן, אין למשכיר כל הפסד, ומזלא של השוכר גרם.
הרחקת נזקין
ולענין האם יש בזה דין הרחקת נזיקין. בודאי שבעל הכלב יש חובה שלא להזיק בלילה בשעה שאינה רגילה, דידוע שכלב אינו נובח בלילה רק כאשר באים אליו. לכן אם הכלב נובח כמנהג הרגיל, אין טענה עליו, אבל הוא נובח שלא כרגיל, בודאי שיש חובה לסלק את הנזק, ולא התירו לעשות רעש בביתו אלא אומנות, כמו שפסק המחבר (חושן משפט קנו, ב) וז"ל "חנות שבחצר, יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו: אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים, אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר לשוק. אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר: אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש או מקול הריחים, מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו. הגה: וי"א דכל מה שעושה בחנותו ובביתו, אפילו לכתחלה אינן יכולין למחות" עכ"ל.
והיינו דוקא בגלל אומנות התירו, כמבואר בשו"ת מהרלב"ח (סימן צז) וז"ל "ואם היה לי רשות לדבר במה שדברו אלו הרבנים גאוני עולם הייתי אומר, דהתנא בעצמו נתן טעם במשנה לזה החילוק, והוא, דמה שאומר דאינו יכול לישן מחמת הקול, לא ברי הזקה, אבל מכל מקום, היכי דאפשר לתקוני מתקנינן, ולכן יש לו רשות לעשות מלאכתו בביתו להרויח פרנסתו, ולא איתיה דימחי בידיה ויימר ליה דליזיל מביתיה לעשות מלאכת אומנותו כיון דלא ברי הזיקא כאשר כתבתי, אבל להביא אנשים לביתו למכור להם כליו ומעשה ידיו אין לו רשות, כי יכול לצאת לשוק ולמכור, ובמאי דאפשר לתקוני מתקינין". וציין לדבריו הש"ך בחושן משפט (שם, ס"ק ב), וכל זה הוא רק בגלל אומנות, אבל לא מחמת אומנות, בודאי אסור.
ויש להוסיף לזה מה שכתבתי במקום אחר, שכל רעש שהוא נגד חוקי העיריה אסור על פי הלכה.
"האם חוקי העיריה למניעת רעשים, יש להם תוקף בהלכה
ויש לעיין, האם חוקי העיריה למניעת רעש יש להם תוקף בהלכה. דהיינו, רעשים שעל פי הלכה מותר לעשותם בביתו כמבואר לעיל, אבל על פי חוקי העיריה אסור לעשות רעש זה, האם על פי תורה יש תוקף לחוקי העיריה.
ונראה לעניות דעתי שיש לזה תוקף על פי הלכה מהטעם דלהלן, דהנה כתבנו בסימן יג, ג-ה שיש תוקף לתב"ע על פי הלכה, כיון שעל דעת כן נשתתפו בני אדם לנהוג על פי חוקי התב"ע, לכן גם נראה פשוט, ועוד יותר מזה, בנידון זה, דכיון שיש כח ביד העיריה לאכוף על חוקי הרעשים לפי חוק שלהם, ממילא כל הדרים במקום זה באו לדור כאן על פי חוקים אלו, ולנהוג על פיהם, אם כן נעשה חוקי העיריה למנהג המדינה שיש לו תוקף הלכתי.
וראיתי שגם הגאון רבי יעקב בלוי זצ"ל בפתחי חושן חלק ה (גניבה ואונאה) פרק טו סעיף א הערה ג, מביא בשם ספר "הזהרו בכבוד חבריכם", שיש להמנע לעשות רעש אחרי השעה אחת עשרה בלילה בביתו, כיון שכך הוא על פי חוקי העיריה ונעשה מזה מנהג המדינה, והסכים עמו הגאון זצ"ל להלכה, וכן נראה לעניות דעתי.
העולה מזה: חוקי העיריה בענין רעשים האסורים בבית, יש להם תוקף הלכתי, אף על פי שללא חוקי העיריה - על פי הלכה - היה מותר, מכל מקום, כיון שהעריה יכולה לאכוף על זה, נעשה מנהג המדינה, ועל דעת כן באו לדור במקום".
