קלקל מכונת סוכר [ימבמבמ] הגאון רבי יצחק בירך דסקל שליט"א

שאלה:

הנידון:

"אני מנהל חדר. שכרתי מכונת סוכר עבור ילדי החדר לכמה ימים. חודש לאחר שהחזרתי את המכונה, קבלתי טלפון מבעל המכונה, שטען שאנו קלקלנו את המכונה. מבירור שעשינו התברר שאחד הילדים [פחות מגיל בר מצוה] הכניס בטעות למכונה מלח במקום סוכר. בעלי המכונה הסבירו לנו, שאם היו יודעים זאת מיד, היה אפשר לשטוף את המכונה ללא כל תקלה, אלא שכיון שלא ידעו, לאחר כמה שבועות המלח מחלחל בתוך המכשירים והורס אותן ללא אפשרות של תיקון. נפשי בשאלתי, האם חייבים על נזק כזה, שלכאורה אינו אלא גרמא בשוגג, או שזה גרמי. ואם חייבים, מי חייב לשלם אני או ההורים של הילד".

תשובה:

מנהל החדר חייב לשלם, כי שוכר חייב בגרמא, וקיבל אחריות על כל נזקין שיהיו מהילדים.

ביאור התשובה:

המזיק מכונת סוכר על ידי מלח - האם חייב

בתחלה יש לחקור, מה הדין במזיק מכונת סוכר על ידי מלח, האם הוי אדם המזיק, או גרמא. וצדדי הספק הן, כיון שמניח דבר שמחלחל ומזיק בעצמו לאחר זמן, אפשר שזה אדם המזיק, או דלמא, כיון שאינו מזיק מיד הוי רק גרמא. ונראה דזה גופא מחלוקת הראשונים הידועה בחושן משפט, בדין הרחקת נזיקין, דאמרו שיש להרחיק זפת וגפת מכותל חבירו, ואם לא הרחיק, נחלקו הראשונים האם הוי גרמא, או אדם המזיק בידים. דז"ל המחבר (חושן משפט קנה, ד. לג) "מרחיקין את הגפת (פירוש פסולת של זיתים) ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים וחול הלח מכותלו של חבירו שלש טפחים, או סד בסיד" ע"כ. ולהלן בסעיף לג, כתב וז"ל "סמך באחד מאלו שהיה לו להרחיק וגרם היזק לחבירו, יש מי שפוטר מלשלם ויש מי שמחייב". ע"כ.

ובביאור דבריהם כתב בנתיבות המשפט (באורים סימן קנה ס"ק יז) וז"ל "שפוטר מלשלם. והיינו בגפת ודכוותייהו, שהן רק גרמת גירי. אבל בכותש הריפות דסעיף ט"ו ורחיים דסעיף ז' שהן גירי דיליה עצמו, לכו"ע חייב. ומאן דמחייב לשלם, מ"מ בשובך דסעיף ט"ז לכו"ע פטור, כיון שהנמיה מסייעתו דמי להא דסעיף (ל"ו) [ל"ד] כשהרוח מסייעו, ועיין בטור [סעיף נ']. וכן במניעת דוושא דסעיף י"ב אינו אלא גרמא ופטור. אבל אם הרחיק והזיק, אינו חייב רק באש [לעיל סעיף א']. ואף שהטור [סעיף נ'] הביא בשם העיטור [אות מ' מחאה] דאף שהרחיק חייב, המחבר לא פסק כוותיה בהא" עכ"ל הנתיבות.

ויתכן שבאופן זה חייב לכולי עלמא, כיון שאפשר שדוקא אם עושה ברשותו ומשם הוא מזיק פטור, אבל במזיק ברשות חבירו חייב, והאריך בכל זה החזון איש (חושן משפט סימן יד ס"ק יד ד"ה טור).

העולה מזה: מי שהזיק מכונת סוכר על ידי שהכניס בה מלח, יש להסתפק אם חייב. כיון שהמניח בחצרו זפת וכדו', שמחלחל לכותל חבירו, נחלקו הראשונים אם חייב. ודלמא, במניח בתוך חצר חבירו, הכל מודים שחייב.

שוכר חייב בגרמא ובנזק של הקטן

אבל באמת כל זה לא שייך בנידון דידן. דשוכר חייב בגרמא גם כן, לפיכך שוכר שגרם נזק חייב בגרמא. ואף על פי שהשוכר עצמו לא עשה את הנזק, מכל מקום הוא קיבל על עצמו אחריות על כל נזק שיהיה במכונה, וכיון שאם היה הוא מזיק נזק זה היה חייב, גם אם אחר הזיק, אפילו הוא קטן, חייב. שאף על פי שקטן פטור, אבל באופן ששכר את המכונה התחייב. וכבר ביארנו בסימן שה באריכות, ששומר התחייב בנזקי קטן, והוא הדין בנידון דידן ששכר מכונה קיבל על עצמו את כל האחריות של מי שיזיק אותה.

העולה מזה: שוכר חייב בגרמא גם כן, ואף על פי שהשוכר עצמו לא עשה את הנזק, מכל מקום הוא קיבל על עצמו אחריות על כל נזק שיהיה במכונה, אפילו המזיק קטן, חייב. שאף על פי שקטן פטור, אבל באופן ששכר את המכונה התחייב.