קידוש במקום סעודה
שאלה:
נשאלתי באופן שבליל שבת קידשו, ופתאום קיבל אחד מן המסובין ידיעה לצאת לחברת הצלה, וחזר לאחר פחות משעה ורוצה ליטול ידיו ולסעוד הסעודה, והעירו לו שצריך קידוש במקום סעודה, וכאן שהיה הפסק גמור אינו מועיל, וצריך לחזור ולקדש, וכדכתב המ"ב (סי' רע"ג ס"ק י"ג) שאם אירע אונס אחר הקידוש ולא אכל מיד, וגם יצא ממקומו, דעת כמה אחרונים שצריך לחזור ולקדש, ועיי"ש בבה"ל, וכן פסק גאון אחד.
תשובה:
ולע"ד נראה שבנידונינו שהשאיר את חבריו שם אין לו לקדש עוד פעם וראוי לחשוש לברכה לבטלה, שחידוש נפלא חידש רבינו הגר"ח מוולוז'ין זצ"ל (מובא בספר "שו"ת רבינו יוסף מסלוצק" סימן ז'), דכשם שלענין ברכות הנהנין שבירך והתחיל לאכול ויצא לחוץ דהוי הפסק, מ"מ אם הניח חברים במקומם וחזר אצלם אין נחשב להפסק, כך גם לקידוש במקום סעודה, אם הפסיק אבל הניח חברים לא נחשב להפסק עכ"פ בדיעבד.
ומעתה בנידון דידן שיצא באונס ע"מ לחזור, לא ביטל קביעותו כיון שהניח שם אחרים, ויכול לחזור לסעודה ולא נקרא הפסק, ואם כי דברי הגר"ח זצ"ל הם חידוש, כבר כתב המחבר שם שמביאו שדבריו אין צריך חיזוק, ויש לחשוש לדבריו שלא יחזור ויקדש כדי שלא יכנס בחשש ברכה לבטלה.
ונראה עוד לסמוך להקל דבשעה"צ (שם ס"ק י"ג) כתב דלא ברירא ליה כולי האי דין זה שצריך לחזור ולקדש ביצא חוץ למקומו ונאנס בשהייה. וטעם הדבר נראה דהנה ב"מועדים וזמנים" ח"ג (סי' רמ"ג) חקרנו אם דין קידוש במקום סעודה הוא מפני הסעודה שבזה ניכר שזהו סעודת שבת, או שהוא מפני הקידוש שחשוב יותר כאשר הוא עם סעודה, [ויש שכתבו דבזה פליגי ב' הטעמים ברשב"ם פסחים ק"א עמ' א' ד"ה אף ידי קידוש, עיין שם], (ונ"מ לענין אכילת מזונות, שאם הוא להחשיב הקידוש מועיל אכילת מזונות, שהקידוש חשוב גם במקום מזונות, אבל אי צריך להחשיב את הסעודה, צריך לקדש לפני סעודת שבת ולא לאכילת מזונות, והמנהג הוא שאכילת מזונות חשיב במקום סעודה), ואם נימא דעיקר הקידוש הוא להחשיב את הסעודה, נראה שאם רוצה לקדש ולשהות ואח"כ לאכול הסעודה, אין הקידוש שייך לסעודה, ואינו יוצא, אבל אם קידש לסעודה ע"מ לאכול שם הסעודה מיד, ורק נאנס שיצא חוץ למקומו ונשתהה וחזר למקומו, כיון שלא הסיח דעתו מלאכול וכל רגע רצה לחזור, א"צ לחזור ולקדש כשחוזר למקומו, שהסעודה הוא המשך לקידוש, והקידוש מחשיב את הסעודה.
ובגוף דברי המ"ב (ס"ק י"ב) דכתב דכשיצא חוץ למקומו ושהה דעת כמה אחרונים שצריך לחזור ולקדש, ובלא שהה א"צ לחזור ולקדש, יל"ע כמה הוא שיעור זמן השהייה, ואכמ"ל.
