קיבלו הלוואה על מנת שיקראו לבית הכנסת 'סוכת שלום' ע"ש אביו של המלוה, האם זה ריבית?
שאלה:
מעשה בבני קהילה, שהתפללו זמן רב בקרוואן, בתנאים מאוד לא נוחים ובצפיפות, מחמת חוסר תקציב לבניית בית כנסת. והנה, באחד הימים נקלע למקום עשיר מחו"ל, ביום היארצייט של אביו, והגבאי הראשי החליט לפנות אליו, כדי לעניין אותו בתרומה לבניית בית הכנסת לעילוי נשמת אביו, הגבאי התחיל לספר כי חסרים להם מיליון שקלים להשלמת בניית בית הכנסת, והעשיר קטעו ואמר: לתרום איני מוכן, אבל תוכל לקבל ממני את מלא הסכום בהלוואה, ותשיב לי את הסכום כל אימת שתרצה, אפילו בעוד הרבה שנים. איני דורש חלילה ריבית עבור הלוואתי, אך רק דבר אחד אני מבקש, שבית הכנסת ייקרא מעתה 'סוכת שלום', ובזה אקיים כיבוד אב, בגרימת עילוי נשמה לאבי המנוח ששמו היה שלום. הגבאי הסכים לתנאו של העשיר, וקיבל ממנו את הסכום הרב, [יצויין, שלא קופת בית הכנסת קיבלה את ההלוואה, אלא הגבאי בעצמו קיבל את ההלוואה, והתחייב להשיבה מהכנסות בית הכנסת]. חלפו מספר שנים, ובניית בית הכנסת המפואר הושלמה, והגבאי הצליח להחזיר לעשיר את מלא הסכום. העשיר, שעדיין לא שומר תורה ומצוות, מגיע מידי שנה לבית הכסת ביום היארצייט של אביו, ומתמלא ברגשות סיפוק ושמחה כאשר רואה בית כנסת כה יפה שמונצח על שם אביו.
והנה, ביום מן הימים, נתמנה תלמיד חכם אחד לרב בית הכנסת, וכאשר התעניין אודות טיבו של השם 'סוכת שלום', סיפרו לו אודות העשיר ההוא, ולפתע הזדעק הרב ואמר שיש כאן איסור חמור של ריבית, שהרי בתמורה להלוואה הוא דרש וקיבל טובת הנאה גדולה [שנוהגים לשלם עליה בדרך - כלל הון רב], ונמצא שאין זו עליית נשמה לאב 'שלום', אלא ירידת נשמה ומזכרת עוון, ולכן יש להשיב את השם הקודם של בית הכנסת.
המתפללים חששו מאוד מתגובתו של העשיר, כאשר יבוא ויראה שלבית הכנסת הושב השם הקודם תחת שמו של אביו, ואולי יאמר כי זו היתה תרמית שעשינו לו וכו'. והנה, אחד המתפללים נזכר שאחד המתפללים הוותיקים של בית הכנסת שנרצח לאחרונה באחת מהפיגועים ר"ל, שמו היה שלום, ואם כן העלה רעיון שיוכלו להשאיר את השם על כנו, ומעתה בית הכנסת ייקרא 'סוכת שלום' על שמו של שלום הי"ד, ולא על שם אבי המלוה.
ומעתה יש לשאול האם אכן ניתן ליישם הצעה זו?.
תשובה:
מצינו כבר שאלה דומה בשו"ת שערי דעה (ח"ב סימן ריג, הו"ד בדרכ"ת סימן קס ס"ק קמט), שם מסופר אודות אנשי קהל שרחש ליבם דבר טוב, לבנות בית כנסת, ומאשר כי אזלת ידם, נתרצו יחידים אשר דבר ה' יקר בעיניהם, ללוות כסף על פי 'היתר עיסקא' לצורך בניית בית הכנסת, וישיבו את הכסף אחר כך מעט מעט מהכנסות הקהילה, ונשאל השערי דעה, האם שייך בזה 'היתר עיסקא', שהרי הלוואת הממון אינה לצורך משא ומתן, וכבר כתבו כמה פוסקים שאם מקבל ההלוואה משתמש עם המעות לצורך החזרת חובותיו או לרכישת מזון וכדומה, אין שייך בזה 'היתר עיסקא', אלא יש כאן איסור ריבית.
וכתב השערי דעה, שיש להתיר את קבלת ההלוואה, משום שיש כאן היתר של ריבית על ידי שליח, והרי אותם יחידים הינם שלוחי הקהל [יעויין ברמ"א (סימן קס סט"ז)]. וגם קיים כאן היתר משום שההלוואה היא לצורך מצוה. וכמו כן, ניתן לעשות בהלוואה כזו 'היתר עיסקא', משום שהלווים הרי עוסקים בענפי מסחר שונים לפרנסתם, ואילולא המעות הללו שקיבלו בהלוואה, היו מוכרחים להוציא את כספם האישי אשר משתמשים בו יום יום לצורך פרנסתם, ואם כן שוב יש בזה את ההיתר של היתר עיסקא, משום שההלוואה חיונית לעסקיהם של הלווים, יעו"ש.
אולם, בענייננו שבית הכנסת הונצח ע"ש אבי המלוה, לכאורה לא שייך ההיתר של השערי דעה, שכן על ההלוואה הזו לא נעשה כלל היתר עיסקא [ואף אם היה נעשה הרי אין זה היתר כל כך ברור], וכמו כן הגבאי ערך בעצמו את הלוואה, ולא פעל בשליחות הציבור, ואם כן לא שייך כאן ההיתר של ריבית על ידי שליח. ונמצא שנתינת שם בית הכנסת על שם אבי העשיר, כרוכה באיסור חמור של ריבית.
ובנוגע להצעה להסב את השם ל'שלום' שנהרג בפיגוע, נראה שאין לעשות זאת, משני טעמים: א) משום שיש בכך משום גניבת דעתו של העשיר, שימשיך לחשוב שבית הכנסת נקרא על שם אביולד. ב) יתכן שעצה זו לא תועיל משום שהעשיר ממשיך לסבור שהוא מקבל את טובת ההנאה הגדולה מחמת הלוואה, ואנשי בית הכנסת השאירו את השם מבלי לגלות לו, רק מפני שרצו שימשיך העשיר לחשוב כך. וממילא יש בכך גם 'מזכרת עוון', לעוון הריבית שנעשה בנתינת שם זה.
ולכן, יש להודיע לעשיר ששם זה אינו מועיל כלל לנשמת אביו, אלא אדרבה רק מזיק לו, ולכן כעת בית הכנסת ייקרא על שם אותו שלום שנהרג. ואם בכל זאת יתעקש העשיר, ויבקש שבכל זאת שמו של אביו ימשיך להופיע על השלט ועל הקבלות וכיוצא בזה, אין לשמוע לו, אלא אם כן יתרום עכשיו מחדש לעילוי נשמת אביו.
