קולה שקפאה בשבת
שאלה:
בהיותנו בנופש בדירה באחת הקריות החרדיות בצפון הארץ, השתמשנו במקרר שהעמידו לרשותנו בעלי הבית. מקרר זה היה קטן מעט מהנדרש לצורך משפחתנו הגדולה בלעה"ר, ולכן לא יכלנו לשים בתוכו כרגלנו את בקבוקי השתייה הקלה שאנו נוהגים להגיש לשולחן השבת.
הפתרון שמצאנו היה לשים את בקבוקי המשקה במקפיא כשעתיים לפני כל סעודה, וכך הם היו קרים מאוד בזמן ההגשה.
כבר בסעודה הראשונה אירעה תקלה, רצינו להתפלל בליל שבת בבית כנסת מרוחק שבו עבר לפני התיבה חזן מפורסם, וכך בשל אילוצי הזמן הוכנסו הבקבוקים למקפיא מוקדם מדי, וכשהגענו לסעודה מצאנו שתכולת חלק מהבקבוקים קפאה. חלק מהבקבוקים הקפואים היו קפואים לחלוטין וחלקם קפא למחצה.
התפתח דיון: אנחנו רגילים בבית שכאשר נגמר החלב, מוציאים שקית חלב מההקפאה ומניחים אותה להפשרה על השיש במטבח. לכן היה ברור לנו שאין כל בעיה להניח את הבקבוקים להפשרה ולשתותם. אבל אז הציע אחד הבנים שכדי שהקולה תהיה ניתנת לשתייה לפני המנה העיקרית, כדאי להניח את הבקבוקים ליד הסירים, סמוך לאש, שם המקום חם בהרבה והם יפשירו במהירות. לא היו לנו במקום ספרים כדי לבדוק, אבל בתי אמרה בפסקנות שבשיעור ששמעה בנושא זה נאמר במפורש שאסור להניח דבר קפוא ליד האש כדי שיפשיר. המציע טען שכנראה השיעור עסק בהלכות בישול והאיסור הוא להניח את הדבר סמוך לאש כך שיש חשש שיגיע ליד סולדת ויתבשל, אבל היא עמדה על דעתה שאסור גם כשהדבר לא יכול להתחמם כל כך.
בשבת בבוקר, כשעתיים לפני הסעודה, גילתה בתי שנשכחו במקפיא עוד מאתמול, שלושה בקבוקי קולה. היא הוציאה אותם, הניחה אותם על אדן החלון הגדול בסלון, שהיה שטוף שמש יוקדת, ואמרה בחצי-חיוך: חבל שלא היתה שמש גם בלילה. אחיה, שהצעתו נדחתה בליל אמש, אמר: אם אסור להפשיר בקבוקים ליד האש גם כשאין חשש לבישול, סימן שהבעיה היא בעצם ההפשרה. אני לא מבין מה הבעיה, אבל אם ישנה בעיה כנראה שאין הבדל בין הפשרה בשמש להפשרה באש.
האם מותר להניח את הבקבוקים שקפאו לגמרי או למחצה, ליד האש? ובשמש?
תשובה:
מעיקר הדין מותר להניח בקבוקים שקפאו חלקית או אפילו קפאו לגמרי סמוך לאש או בשמש כדי לזרז את ההפשרה. ובודאי שמותר לשתות משקה שהונח להפשירו ליד האש או בשמש.
אולם, יש שמחמירים בבקבוקים שקפאו לגמרי שלא להניחם בשמש או ליד האש כדי לזרז את ההפשרה.
הסבר: נאסר לרסק קרח בשבת, ונחלקו הראשונים בטעם האיסור, אם הוא משום יצירת המים, או שמדובר בחלק מגזירת חכמים שלא להשתמש במשקים שזבו מפירות העומדים לסחיטה, מחשש שמא יסחוט, ובכלל גזירה זו אסרו להשתמש בכל מוצק שנהפך למשקה על ידי פעולות האדם. איסור זה שייך הן בקרח שקפא לפני שבת והן בקרח שקפא בשבת.
הילדה ששמעה בשיעור שאסור להניח דבר להפשרה סמוך לאש גם כאשר אין חשש שיגיע לחום שהיד סולדת בו ובעצם 'יתבשל', זכרה נכון: יש פוסקים שסברו שמותר להניח את הדבר הקפוא בטמפרטורת החדר, אך אסור לעשות פעולה אקטיבית כדי לזרז את ההפשרה וכתבו שכאשר מניח את הדבר הקפוא ליד האש, הרי הוא כמרסק את הקרח וזו פעולה שנאסרה. הרמ"א פסק שיש להחמיר כשיטות אלו (אם לא במקום הצורך) ולכן צדקה הילדה כשטענה שאין להניח את הבקבוקים ליד האש.
גם אחיה שטען שלפי דבריה אסור להניח את הבקבוקים בשמש במכוון כדי להפשירם מהר, צדק, שכן כאמור אין האיסור קשור לאש דוקא אלא לכל זירוז ההפשרה כמו ריסוק הקרח בידים.
למרות זאת, נראה שבבקבוקים שקפאו למחצה יש להקל, כי רבים מהפוסקים נקטו שכשהקרח נמצא בתוך מים מותר לרסקו. ואף שלהלכה נקט המשנה ברורה שטוב להחמיר כדעת הפוסקים שהאיסור הוא גם כשהקרח בתוך מים, מסתבר שכשמצטרפים שני הנידונים: הקרח נמצא בתוך משקה וההפשרה לא נעשית ממש בידים, יש מקום להקל.
מקורות לעיון והרחבה: שו"ע ורמ"א סי' שי"ח סעיף טז. סי' ש"כ ס"ט, משנ"ב ס"ק לה, ארחות שבת ח"א פרק רביעי דינים לט-מב, מד, ובהערות שם.
