קביעת עתים לתורה לבעלי בתים או גם לאברכי כולל
שאלה:
האם אברך כולל הלומד כל היום צריך בנוסף לסדרי הכולל לקבוע עתים לתורה?
תשובה:
"אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו, נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה" (שבת ל"א ע"א). הרי שכל איש מישראל חייב לקבוע עתים לתורה, וכך נפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ"ו ס"א):
"כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה".
ואף שהלכה כרבי ישמעאל שאמר (ברכות ל"ה ע"ב) "הנהג בהן מנהג דרך ארץ", מ"מ יעשה תורתו קבע, וכמו שכתב השו"ע (או"ח סימן קנ"ו ס"א):
"אח"כ ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו, ומ"מ לא יעשה מלאכתו עיקר, אלא עראי, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים בידו".
כל אדם אף שעסוק במלאכה חייב לקבוע לו עתים לתורה ביום ובלילה, אך כל שאינו עוסק במלאכה לפרנס את ביתו צריך לקבוע את כל עיתותיו לתלמוד תורה כמו שכתב שם במגן אברהם (סק"ב), עי"ש.
והנה זכה דורינו לשתי תופעות מופלאות ומרנינות לב.
מצד אחד אלפים ורבבות בני תורה אברכי כוללים הממיתים עצמם באהלי תורה בארץ ישראל ובמרחבי העולם כולו.
ומאידך גיסא אלפים ורבבות בעלי בתים העובדים לפרנסתם, במקצועות שונים ורבים, וקובעים עתים לתורה בכל יום ויום, תוך עמל ושעשוע של תורה על אף שרוב היום טרודים מה על המחיה ועל הכלכלה.
ולכאורה טובים הראשונים מן השניים, דהשניים אמנם קובעים עתים לתורה, אך הראשונים אינם עוסקים אלא בתורה, וזוכים שמלאכתם נעשית ע"י אחרים.
אך באמת יש בחינה מסויימת שבה יש חסר במעשיהם של השניים, דהלא כתב הברכי יוסף (או"ח סימן קנ"ה סק"א):
"דיין הממונה לדון מותר לדון בעת הקבוע לו ללמוד, ועולה לו ללמוד, דדינא היינו תורה. והיינו דוקא כשאינו נוטל שכר לדון. ומהאי טעמא נמי מלמד תינוקות בשכר אינו עולה לקביעות עתים לתורה. הרב מורי זקני מהר"א אזולאי בהגהותיו כ"י מספר זכרון משה. וכפי זה הלומד בישיבה בעת קבוע ומקבל פרס, אותו הלימוד אינו עולה לקביעות עתים. ויש לחלק קצת". וכך כתב בשערי תשובה שם.
ובכף החיים (שם סק"ד) כתב: "ונראה כיון שכתב ויש לחלק קצת יש להחמיר ולקבוע זמן אחר חוץ מזה כי ספיקא דאורייתא לחומרא".
אמנם בשולחן הטהור (סעיף ב') כתב דכיון שאין זה אלא שכר בטילה אין זה מגרע מקביעת עתים לתורה ודלא כמו שכתב הברכי יוסף, אך מ"מ כתב בכף החיים דהוי ספק דאורייתא ויש להחמיר.
הרי לן דאברכי הכוללים המקדשים ימיהם ולילותיהם לעמל התורה, צריכים עדיין לקבוע עתים שלא על מנת לקבל פרס, ובימינו מצוי שמלבד שני סדרי הלימוד בכולל, יש עוד כולל ערב וכולל בוקר ונמצא שאינו לומד כלל ללא קבלת פרס, ונמצא שאין בו מעלת קביעת עתים לתורה.
אך באמת צ"ע, וכי איך נאמר במי ששוקד על תלמודו בכל עת ובכל שעה שאינו קובע עתים לתורה, וצ"ע.
אך מ"מ יש לכל אדם לקבוע עתים לתורה שלא על מנת לקבל פרס, ויש בכך ביטוי לחיבת התורה, ובאהבתה ישגה תמיד.
