צום ליל תשעה באב

שאלה:

מי שאינו יכול לצום מעת לעת מחמת בריאותו, האם יאכל בליל ת"ב שיוכל להתענות לכל הפחות מהבוקר?

תשובה:

חידוש עצום כתב בספר נזירות שמשון סימן תקנ"ד דאדם שמצד מצב בריאותו אינו יכול לצום מעל"ע, יאכל בליל ת"ב כדי שיוכל להתענות ביומו דתענית דיממא חמורה מתענית דלילה, עי"ש.

ולא ידעתי מנא ליה דעיקר התענית הוא תענית היום והלילה טפילה ליום. ולכאורה יש לזה ראיה מהא דחזינן דבשאר הצומות מתענין רק מעלות השחר עד צאת הכוכבים, אך באמת תמוהין הדברים דמה ענין זה אצל זה, דאף דבשאר הצומות לא גזרו על הלילות, בתשעה באב דלילו כיומו כיוה"כ (לשון השו"ע סימן תקנ"ג ס"ב ומקורו בפסחים כנ"ל) מהי"ת לחלק בין יום ללילה. (ומה שדייק מלשון הרמב"ם פ"ג מהל' תעניות הוא דיוק קלוש כמובן למעיין).

ונראה לכאורה לפי דברי התו"י במגילה ה' ע"ב דמעיקר תקנת הנביאים דין ת"ב כדין כל יתר ד' הצומות ובכולם לא תיקנו אלא תענית בלבד וכלישנא דקרא צום הרביעי צום החמישי וכו' ורק לאחר חורבן בית שני החמירו יותר בת"ב מבשאר הצומות ואסרו בו כל חמשת העינויים. לכאורה מסתבר לפי"ז דגם לענין לילו כיומו מעיקרא דמילתא אין בין ת"ב לשער הצומות ובכולם לא תיקנו הנביאים אלא לצום ביום וכשם שהחמירו בת"ב לענין חמישה עינויים לאחר חורבן בית שני, כך החמירו בו לאסור לילו כיומו. ולפי"ז אכן חמור יומו של ת"ב דהוי דברי קבלה מלילו דהוי דברי סופרים בלבד, ויש מקום לדברי הנזירות שמשון.

ולשיטת הרמב"ן כל ארבעת הצומות נאסרו בחמשת עינויים ובכולם התחילו מבעוד יום בימי הנביאים ודין אחד היה לכולם, אלא דבזמן בית שני הקילו בשאר הצומות והתירו בהם את הלילות ואת חמשת העינויים. ודבריו הובאו בר"ן ובבית יוסף בסימן תק"נ עי"ש. ולהדיא כתב כן גם לגבי דין לילו כיומו דמעיקרא היו כל ארבעת הצומות אסורים באכילה גם בלילה, אלא ששוב התירו את הלילות בזמן בית שני, ולשיטתו אין נפ"מ בין ליל ויום ת"ב כפי שביארתי לעיל.

ועוד חידוש יש בדברי הנזירות שמשון דאף אם אכן נניח דהלילה קל מן היום, עדיין יש לדון דכל עוד בידו לצום חייב הוא לעשות כן, ולא נתיר את האיסור מחשש עתידי, דכאשר יתעורר צורך בהיתר לאכול ביום המחרת יעשה כן בהיתר ולמה יאכל באיסור בליל ת"ב.

וכיוצא בדבר נחלקו האחרונים במי שקשה לו לצום בצום גדליהו וביוה"כ, באשל אברהם סימן תר"ב פסק דחייב להתענות בצום גדליהו ואם שוב יסתכן ביוה"כ יאכל בהיתר ודיה לצרה בשעתה, אך באהל משה סימן ט"ז כתב דיש להתיר לו לאכול בצ"ג כדי שיוכל לצום ביוה"כ, ועיין בזה בשדה חמד מערכת יוה"כ סימן א' אות י'.

אמנם יש לדון דאף האשל אברהם יודה בני"ד כיון דשני הצדדים צום אחד הם דהיינו ת"ב, מסתבר טפי להקל בליל ת"ב הקל כדי לאפשר תענית יום ת"ב. וכעין זה אמרו במנחות דף מ"ח ע"א עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן, עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרינן, עיין שם היטב ודו"ק.

ובמקום אחר דנתי בחתן וכלה שתענית ציבור נופל תוך שבעת ימי המשתה וקשה להם להתענות יומיים בזמן קצר, האם ראוי להקל בתענית של יום החופה שאינו אלא מנהג אשכנז (והובא ברמ"א או"ח סימן תקע"ג ואהע"ז סימן ס"א) כדי שיוכלו לצום בי"ז בתמוז וכדו', או שמא נאמר דיה לצרה בשעתה כנ"ל.

ועוד מצינו שנחלקו האחרונים במי שנאסר בבית האסורים ונתנו לו יום חופשי, האם יצא בשבת הראשונה כדי להתפלל בציבור ולשמוע קריאת התורה או שמא ימתין עד שבת זכור או לר"ה כדי לשמוע תק"ש וכדו', ונחלקו בזה הרדב"ז והחכם צבי והביא דבריהם בבאר היטב בסימן צ' ס"ק י"א עי"ש.

ויש לחלק בין הדברים כמובן לכל מעיין ואכמ"ל.