סכמו ששבת שבע ברכות ישלמו חצי חצי, ולבסוף נודע שמשפחת החתן פי שמונה ממשפחת הכלה
שאלה:
ראובן ושמעון השתדכו ביניהם וסיכמו שלא יערכו שבת אופרוף יחד, ובשבת שבע ברכות יתחלקו חצי חצי בהוצאות השבת. עוד סיכמו, שלשבת לא יוזמנו רק הקרובים ממדרגה ראשונה, דהיינו אחים ואחיות של החתן והכלה, והדודים, דהיינו אחים ואחיות של הורי החתן והכלה יוזמנו ללא ילדיהם.
כשבאו לעשות חשבון כמה מנות יש להזמין לשבת, גילו שבעוד שלצד הכלה יש רק עשרה מוזמנים, לצד החתן, יש קרוב לשמונים מוזמנים, דהיינו פי שמונה, והיות ועלות מנה של שבת כזאת, היא 200 שקל, נמצא שצד הכלה צריך לממן מכיסם 35 מנות של צד החתן, שהוא 7000 שקל.
אבי הכלה טוען: אני בקושי גומר את החודש, ובשביל הוצאות החתונה לקחתי הלוואות מגמחי"ם ואנשים שונים, כדי לעמוד בהוצאות, ולא נראה לי שאני צריך כעת לקחת עוד שני גמחי"ם, כדי לממן את משפחת צד החתן, אם זה היה פער קטן ניחא, אבל פער גדול כזה, והפרש מחיר כזה נראה לי שזה לא הוגן שאני ישלם, ונראה לי שההוגן ביותר, שכל אחד ישלם את המנות של משפחתו.
מאידך טוען אבי החתן: סכמנו על חצי חצי, וזה היה ברור שלנו יש ברוך השם משפחה גדולה יותר, וכיון שסיכמנו שכל ההוצאות יהיו חצי חצי, גם זה כלול בתוכו.
הצדק עם מי?
תשובה:
הגמרא בפסחים (דף פט ע"ב) דנה מה הדין, בבני חבורה שהשתתפו יחד לאכול קרבן פסח, ונודע להם, שאחד מבני החבורה, ידיו יפות [לישנא מעליא, לאדם שאוכל הרבה] האם יכולים לומר לו, קח את חלקך וצא, או שיכול לומר להם קבלתם אותי כמו שאני, ואני אוכל הרבה.
ורצתה הגמרא להביא ראיה מהמשנה שם שנינו הממנה אחרים עמו על חלקו, רשאין בני חבורה לחלוק עמו וליתן לו את שלו, מאי טעמא לאו משום דהוי ליה כידים של אחד מהן יפות [דהיינו שאותו אדם שהביא עמו עוד אורחים, הרי הם יאכלו יותר מאשר שאר אנשים], הרי שאפשר להיפרד כשאחד אוכל הרבה, ומתרצת הגמרא, לא, דעות שאני. שאפילו אם כולם יאכלו רק כאדם אחד, יכולים להוציאו מהחבורה, כי אינם רוצים אנשים זרים אצלם.
ולבסוף פשטה הגמרא את הספק מהברייתא, בני חבורה שהיה ידיו של אחד מהן יפות, רשאין לומר טול חלקך וצא, ולא עוד אלא אפילו חמשה ועשו סיבולת [סעודה רגילה, וערבבו את כל האוכל שהביאו עמם, וכולם אוכלים יחד] רשאין לומר לו טול חלקך וצא, שמע מינה.
לכאורה גם בעניננו למרות שהחליטו להשתתף יחד ולעשות סעודה, וקבלו על עצמם שכל אחד ישלם חלקו, מכל מקום יכולים להתחלק, ולומר כיון שנודע לי שאתה ידיך יפות ואתה מזמין שמונים מוזמנים במקום עשרה שלי, איני רוצה להיות שותף עמך, ורצוני לפרק את השותפות של השבתיח.
אמנם יתכן שבעניננו שאני, שהרי כל זמן שהם יושבים יחד, אינם יכולים למחות בידו שלא יאכל, אלא שיש בכוחם לפרק את השותפות ולתת לו את המנה שלו, גם בעניננו הם סכמו שיהיו שותפים ביחד, ויש בכוחו לומר לו, קח את המנות שלך, ותאכל לבד, אבל כאן אינו רוצה לפרק את השותפות, אלא רוצה להשאר שותפים, ושהשני ישלם יותר, וזאת לא מצאנו, ולכן צריך לשלם חצי חצי.
אמנם נראה שהנה מבואר בשו"ע (יו"ד סימן ריח ס"א) כל הנודר, או נשבע, רואין דברים שבגללן נשבע או נדר, ולומדים מהם לאיזה נתכוון, והולכין אחר הענין, ולא אחר משמעות הדיבור.
גם בעניננו למרות שמשמעות השטר הוא ששניהם ישלמו חצי חצי, מכל מקום בוודאי אילו היה צד הכלה יודע שלצד החתן יש פי שמונה אנשים ממנו, לא היה מסכים לכך, ולכן מסתבר שיכול לחזור בו, ולומר שכל אחד ישלם עבור משפחתו.
אמנם יש מנות של מינימום, כלומר שעבור הזמנת קייטרינג צריך להזמין מינימום חמישים מנות, ולכן כל צד ישלם עשרים וחמש מנות, ואת שאר הארבעים מנות שצד החתן הזמין, צד החתן ישלם לבד.
