נתן לנכדו מעטפה עם כסף לתת מתנה לחתן ואיבדה
הנידון:
"סבא שלי נתן לי מעטפה עם כסף מזומן למסור לאחי החתן בליל החתונה. לצערי פשעתי בשמירה, הנחתי את מעטפה במקום לא שמור ושכחתי ממנה זמן רב, כמובן שהמעטפה נעלמה... אמרתי לאח שלי מה שקרה, ואמר לי אם זה עד אלף שקלים אני מוחל, יותר מזה אני לא מוחל, אני חושש לשאול את סבא שלי שלא יכעס עלי, גם אח שלי לא רוצה בשום פנים ואופן שנשאל. שאלתי את הסבתא כמה כסף היה שם, והיא אמרה שאינה יודעת, אבל יתכן מאוד שהיה גם יותר מאלף שקלים. נפשי בשאלתי, האם וכמה אני צריך לשלם".
תשובה:
פטור מלשלם כיון שהמוציא מחברו עליו הראיה.
ביאור התשובה:
נעשה שומר
בתחלה נבאר האם נעשה שומר ללא קבלת שמירה בפירוש. והוא מבואר בחושן משפט שנעשה שומר, כיון ששלחו לתת המעטפה במקום אחר, ולא הניחו לפניו כאן, נעשה שומר. דז"ל המחבר (חושן משפט רצא, ב) "שומר חנם הוא שהפקיד אצלו כסף או כלים או בהמה או כל דבר לשמור והוא קבל עליו לשומרו. ואפילו לא קבל בפירוש, אלא שאמר לו: הנח לפני, הוא שומר חנם. אבל אם אמר לו: הנח לפניך, או: הנח, סתם, (או שאמר לו: הרי הבית לפניך) (רמב"ם פ"ב מה' שכירות וטור), אפי' שומר חנם לא הוי ואינו חייב שבועה כלל, אבל מחרים על מי שלקח פקדון שלו ולא יחזירנו לבעליו. ומכל מקום מי שהיה מהלך בדרך וא"ל חבירו: הולך עמך אלו המנעלים, ואמר לו: הניחם כאן על החמור, והניחם שם ולא קבלם הנפקד בידו אלא כמו שהניחם המפקיד על החמור כך הוליכם ולא קשרם והלך לו מן הצד להסך רגליו והניח החמור על אם הדרך ונאבדו המנעלים, הוי שומר חנם והוה ליה פושע וחייב לשלם. הגה: דלא אמרינן דאם אמר: הנח, סתם, לא הוי שומר חנם, אלא במקום המשתמר, אבל בדרך וכיוצא בו ודאי קבל עליו שמירה (טור בשם תשובת הרא"ש). ויש חולקין וסבירא להו דאפילו במקום שאינו משתמר לא הוי שומר חנם, עד שיאמר: הנח לפני. (מרדכי פרק האומנין ודעת עצמו מגמרא דפרק האומנין אליבא דחכמים)." עכ"ל
ובפתחי חשון פסק פתחי חושן (חלק ג פקדון ושאלה פרק ב, סעיף כב) פסק כדעה ראשונה והיא העיקר.
העולה מזה: שליח נעשה שומר אפילו לא קיבל שמירה בפירוש, אלא אם כן אמר בפירוש שאינו נעשה שומר.
תן האם כזכי
אבל אפילו שנעשה שומר, הא נחלקו הראשונים האם תן כזכי (חושן משפט (רמג, ג) במתנה, וכל דברינו דלהלן הן אפילו למאן דאמר תן כזכי.
המוציא מחברו עליו הראיה
לכאורה היה נראה לדון כאן המוציא מחברו עליו הראיה, דכיון שהאח מחל עד אלף שקלים, ואין ידוע אם היה יותר מאלף שקלים, אם כן המוציא מחברו עליו הראיה, והאח צריך לשאול את הסבא כמה היה כדי שיהיה לו ראיה, וכיון שאינו רוצה לשאול אין יכול להוציא. אבל מצד שני היה אפשר לומר להפך, דבאמת השליח חייב לשלם, אלא שהאח מוחל אם יביא ראיה שהיה פחות מאלף, וכיון שלא ידוע חייב לשלם. אבל באמת מצד אחר אי אפשר לחייבו, דאין ידוע כמה היה בתוך המעטפה, אם כן איך נחייב סכום שאין ידוע כמה היה.
העולה מזה: סבא שנתן לנכדו מעטפה עם כסף לתת לחתן בחתונה, ופשע בשמירה, ונאבדה, והחתן מסכים למחול עד אלף שקלים, ואין ידוע כמה היה במעטפה, ואי אפשר לברר - כיון שהמוציא מחברו עליו הראיה, אינו חייב לשלם לאחיו, דלא ידוע כמה היה במעטפה, וכיון שעד אלף שקלים מחל, אין חייב כלום.
