נער הצית בערב שבת את המדורה של הקבוצה המתחרה

שאלה:
בשכונה מסוימת היתה תחרות בין הנערים של מי מדורת ל"ג בעומר תהיה גדולה יותר, ומי ימשוך קהל גדול יותר אל מדורתם, קבוצה א' עמלה קשה להכין לעצמם מדורה גדולה ומרשימה, אחד הנערים של קבוצה ב' שראה שקבוצה א' עומדת לנצח בתחרות, עשה מעשה אשר לא יעשה, ובערב שבת עמד והצית אש במדורה של קבוצה א'.
נערי קבוצה א' הצטערו מאד על כך, וחקרו מי עשה את המעשה הנפשע, וכשהגיעו לנער שעשה זאת, הזמינו אותו לדין תורה, שישלם את עלות המדורה.
טענת הנער, אמנם עשיתי מעשה אשר לא יעשה, אבל איני חייב לשלם כלום, כי כל הקרשים שהיו שם במדורה, היו קרשים שנאספו באשפה, שאין להם שוק, ואף אחד לא היה קונה את הקרשים האלו.
טענת הנערים, שאמנם אין שוק לכל קרש, אבל אם מוכרים מדורה מוכנה, למכירה כזו יהיה קופצים רבים, שיסכימו לשלם על כך, ואם כן לאחר שכבר אספו את הקרשים וערכו אותו למדורה, חייב לשלם כפי עלות מדורה.
תשובה:
יש לבדוק אם בשכונתם היה אפשר למכור את המדורה, ואם אכן יש קהילה שהיתה מוכנה לקנות את המדורה, שלם ישלם המבעיר את הבערה.
אך לכאורה עדיין יש לעיין בזה, כי נאמר במסכת בבא קמא (דף עח ע"ב) בעי רבא הרי עלי עולה והפריש שור, ובא אחר וגנב, מי פטר גנב נפשיה בכבש לרבנן, בעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה, דתנן הרי עלי עולה יביא כבש, ר"א בן עזריה אומר יביא תור או בן יונה, מי אמרינן שם עולה קביל עילויה, או דלמא מצי א"ל אנא מצוה מן המובחר בעינא למיעבד? בתר דאיבעיא הדר פשט גנב פטר עצמו בכבש לרבנן, בעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה.
מסוגיא זו הוכיח המהר"ם מינץ (סימן קיג) שראובן שקנה אתרוג מהודר בדמים יקרים, ושמעון איבדו שמשלם לו רק דמי אתרוג כשר שיוצא בו ידי חובתו, ורק מה שהאתרוג שוה יותר לאחר החג מחמת גדלו צריך לשלם לו.
והחכם צבי (סימן קכ) חולק עליו ומחלק בין קרבן לאתרוג, כי קרבן אינו בר דמים, כי אי אפשר למוכרו, אלא שהנגנב חייב לצאת ידי חובתו, לכן מאחר ויכול לפטור את עצמו בכבש אין המזיק חייב לשלם יותר, משא"כ אתרוג מהודר שאפשר למכרו בדמים מרובים, לכן נדון ככל חפץ שוה ערך שהמאבדו צריך לשלם שויו.
ובשו"ת שבות יעקב (ח"ב סימן כט) כתב שאם יש מי שהיה לוקחו בדמים אלו צריך לשלם את כל הכסף דיש לו מחיר, אבל אם הוא היה מהדר מן המהדרים והוסיף מעצמו, ואין מי שהיה לוקחו במחיר זה אין צריך לשלם לו אלא מה שהזיקו.
ובעניננו לכאורה לפי שיטת המהר"ם מינץ, אין שויות אמיתית למדורה, אלא מה שהם רוצים לצורך ההדלקה, ובשביל זה יכול לומר שדי במדורה קטנה, ואין צריך מדורה גדולה כל כך.
ויש לחלק שדברי המהר"ם מינץ נאמרו במצוות שמצוות לאו ליהנות ניתנו, ולכן צריך לשלם רק את המחיר שיוצא בזה ידי מצוה, אבל מדורה מותר ליהנות מגודלה, ולכן ישלם כפי גודלה.
לסיכום: אם אפשר למכור בשכונה מדורה כזו, ויש לזה דורשים, צריך לשלם.