נמלט לחדר המדרגות בשעת האזעקה מיד לאחר הקידוש
שאלה:
שאלה בליל שבת קודש באחד מימי המלחמה בתשע"ד סמוך לשעה תשע בלילה פילחה האזעקה את שלוות השבת, להתריע מירי הטילים ה"י ולהיכנס מיד למרחב מוגן, והרבה מבתי ישראל היו אז באותה שעה בסיום ברכת הקידוש, ומיד נחפזו לצאת לחדר המדרגות, ועם תום הרעמים שבו לתוך הבית, והתעוררה השאלה בדין הפסק אם צריך לשוב ולקדש. והשאלה מתחלקת לשני אופנים:
א. כשנבהל ונמלט לחדר המדרגות עוד קודם ששתה מהכוס. ב. כשהספיק לשתות מהכוס קודם שיצא לחדר המדרגות, האם ישוב ויקדש, מפני הפסק 'שינוי מקום' בין הקידוש לסעודה?
תשובה:
בראשית דברינו נקדים ונאמר שהנידון הוא רק על חיוב דרבנן, שהרי הוא קידש בתפילה בברכת 'מקדש השבת' ויצא בזה ידי חובת קידוש מדאורייתא והקידוש על היין הוא רק מדרבנן (משנ"ב סימן רעא סק"ב), וכן בדין 'קידוש במקום סעודה' שעיקרו מדרבנן (ביאה"ל סימן רעג סוד"ה לאלתר). ובכל ספק בהלכה זו הוא ספיקא דרבנן לקולא ולא יקדש שנית. ומעתה לשאלותינו:
באופן א: כשגמר לקדש ויצא מביתו קודם ששתה מהכוס, אם יצא לחדר המדרגות הסמוך לדלת ביתו ולא הפסיק בדיבור אינו חוזר ומקדש.
הנה מבואר בשו"ע (סימן רעא סעיף יג) ובמשנ"ב (ס"ק סד) דאם לא שתה מכוס של קידוש לא יצא ידי חובה, ובביאור הלכה (ד"ה צריך לשתות) כתב דהוא לעיכובא מדינא דגמרא. ועוד מבואר (שם סעיף טו) דאם הפסיק בדיבור קודם שטעם או נשפך הכוס אף שחוזר ומברך בפה"ג מכל מקום אינו חוזר ומקדש, כי ההפסק מגרע רק מברכת בפה"ג ולא מעצם הקידוש. וכתב המשנ"ב (ס"ק עח) דאם יצא ממקומו בינתיים קודם שטעם מכוס אחר צריך לשוב ולקדש. וא"כ יש לעיין בנידוננו כשיצא לחדר המדרגות אי חשוב שינוי מקום לענין שיצטרך לשוב ולקדש.
ונראה שאם לא הפסיק בדיבור [ואפילו באמירת תהלים], ולא הסיח דעתו מהקידוש ושתית היין, לא ישוב ויקדש. כי עצם היציאה לחדר המדרגות לא נחשב ל'שינוי מקום', מכמה טעמים: דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל שהיוצא מביתו לחדר מדרגות אינו נחשב בכלל לשינוי מקום ואינו אלא כמעבר מחדר לחדר שהרי הכל תחת קורת גג אחת. מאידך דעת מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל דהוי שינוי מקום כיון שמוגבל בתשמישיו הפרטיים שאינו יכול לעשות בחדר המדרגות כבביתו, ונחשב כיציאה מחוץ לביתו ממש (ראה בספר שבות יצחק עניני ברכות פ"כ אות ד). ויתכן שכל זה דווקא בימים רגילים, אבל בעת מלחמה שהוראות הבטיחות שבעת אזעקה [למי שאין לו ממ"ד פרטי] לצאת לחדר המדרגות שאין לו כתלים חיצוניים, וכך היא צורת השימוש בזמן מלחמה, לכו"ע נחשב כמעבר מחדר לחדר, ולא הוי שינוי מקום. ועוד נראה לומר סברא מחודשת שבזמן אזעקה שהכל יודעים למה הוא יוצא מביתו לחדר המדרגות וידוע לכל שעוד מספר דקות כל אחד ישוב ויכנס לביתו, אולי לא נחשב בכלל 'מעשה' של 'שינוי מקום' שהרי הכל מבינים ויודעים שלא סיים סעודתו, [וסברא זו יפה כוחה גם אם יצא מחוץ לבית ממש]כג.
לסיכום: אם יצא לחדר המדרגות הסמוך לדלת ביתו לא ישוב ויקדש. ואם נמלט מחוץ לביתו ממש, צ"ע.
באופן ב: כאשר שתה מכוס הקידוש והנידון מצד הפסק 'שינוי מקום' בין קידוש לסעודה, כיון שחוזר לביתו למקום שקידש, אינו צריך לחזור ולקדש, כמבואר במשנ"ב (סימן קעג ס"ק יב) להקל כדעת 'שיירי כנסת הגדולה' שאפילו אם יצא מחוץ לביתו לסיבה כל שהיא - שלא היה בדעתו מתחילה לכך - ושב לביתו לסעוד במקום שקידש, אינו חוזר ומקדש, ואף שלכתחילה יש להיזהר בזה מ"מ בדיעבד לא ישוב לקדש (עיין שם בבה"ל).
ובנוסף יתכן שבנידוננו גם החולקים על השכנה"ג (כמובא בבה"ל שם) יודו שא"צ לקדש, וכמבואר לעיל שהיציאה לחדר המדרגות נחשבת רק כמעבר מחדר לחדר מכמה טעמים אם מצד דהוי תחת קורת גג אחת, ואם מצד שבעת מלחמה שההוראות הן לצאת לחדר המדרגות, וכך היא צורת השימוש בזמן מלחמה, לכו"ע נחשב כמעבר מחדר לחדר, ולא הוי שינוי מקום, וא"צ לשוב ולקדש.
לסיכום: אין צורך לשוב ולקדש שנית.
