מצא שלושה שטרות מזויפות, האם חייב לבדוק את כולן
ובו יבואר: א. האם מותר לתת או לשלם בשטר מזוייף. ב. קיבל שטר מזוייף, האם יכול להחזירו לנותן. ג. מתי חלה חובת בדיקה על כל השק של הפירות מתולעים. ד. קיבל מאות שטרות של מאתים שקלים, ומצא שלושה שטרות מזויפות מתוך חמש עשרה. האם חייב לבדוק את כל מה שקיבל.
הנידון:
"תחת ידי עוברים הרבה מאוד כסף. לפני חודש ימים קבלתי מאחד, שלוש מאות שטרות של מאתים שקלים. יש לי בבית מכונה שבודקת שטרות מזוייפות. בדקתי חמש עשרה מהם, ומצאתי שלושה שטרות מזויפות, החלטתי שלא אבדוק יותר, כי בלאו הכי הכל עובר לסוחר. את השטרות המזויפות החזרתי לזה שנתן לי, והחליף לי אותם. אבל לבי נוקפי, אולי גזלתי אנשים, כיון שמצאתי שלושה שטרות מזויפות מתוך חמש עשרה, כנראה היו עוד הרבה שטרות מזוייפות, והיה מוטל עלי לבדוק את כל השטרות ולא להשתמש בהם, ואיך אפשר לתקן עוון זה, שהרי אינני יודע את מי גזלתי, ומה עלי לעשות כלפי שמים".
תשובה:
אין כאן עוון כלל, שחובת הבדיקה על השטר אם הוא מזויף, הוא של המקבל ולא של הנותן. ועוד, שאין צריך לבדוק על ידי מכונה, אפשר לבדוק לבד בראייה ומישוש ובהטיית השטר, כידוע, ואינו מרמה אף אחד. ולהפך, זה שלא בודק, זה סיכון לנותן, שאולי יפסיד.
ביאור התשובה:
האם מותר לשלם בכסף מוזייף
בתחלה נבאר, האם מותר לשלם בכסף מזויף, והנה בסימן סט הארכתי בזה, וביארנו שאסור לשלם בכסף מזוייף. אלא שלאחר מכן הסתפקתי, אולי כיון שאין ניכר מותר לשלם בכסף מזויף, אבל מסקנת הדברים היא נראה שאסור. ועכשיו שמעתי ממורי ורבי הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס שליט"א, ששמע מפיו של מרן בעל שבט הלוי זצ"ל ואמר לו שאסור לשלם במטבע מזוייף. ומכל מקום כתבתי בסימן סט, שאם קיבל מטבע מזויף מותר להחזיר למי שנתנו לו שהוא קבלה בטעות.
העולה מזה: מי שיש בדיו שטר של כסף מזוייף, אסור לשלם עמו או לתת לאחר, שמא המקבל לא יבדוק, ונמצא שרימהו, אבל יכול להחזירו למי שנתנו לו.
צדדי הספק בנידון דידן
והשתא נבוא לבאר צדדי הספק בנידון דידן. דהנה פסק המחבר בכמה מקומות, שאם יש שלושה תולעים פקעה חזקת כשרות מהפירות, דז"ל ביורה דעה (פד, ח-ט) "כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים, לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת. ואם שהה הפרי אחר שנעקר י"ב חדש, אוכל בלא בדיקה. שכל בריה שאין בה עצם, אינו מתקיים י"ב חדש. ומכל מקום צריך לבדקן, להשליך התולעים הנמצאים ביניהם בחוץ, או על גבי הפרי. ואף לאחר שישליך הנמצאים בחוץ, יש לחוש שמא כשיתנם במים בתוך הקדירה, יצאו לחוץ וירחשו (תרגום השרץ השורץ: רחשא דרחיש) במים, או בדופני הקדרה, או על גבי הפרי כו' עבר ובישל תוך י"ב חדש, בלא בדיקה, אם יכול לבדוק, בודק. ואם לאו, מותר. ואם נמצאו קצת בקדירה, משליכם, ואוכל השאר. (כי אין לך פרי שאין בו ס' נגד טעם התולעת שבתוכו) (תשובת הרא"ש בשם מהר"ם). ויש מי שאומר דהני מילי שלא נמצאו אלא אחד או שנים, אבל שלושה או ד', הכל אסור" עכ"ל.
ועוד פסק ביורה דעה (פד, י) "ירקות מבושלים שנמצאו בהם תולעים, הרוטב מותר על ידי סינון (פירוש שמעבירין במסננת), אבל ירקות עצמם, אם מצא בהם ג' פעמים, יש לחוש שמא יש ואינם ניכרות" עכ"ל. ועוד פסק ביורה דעה (ק, ד) "ירקות מבושלות שנמצאו בהם ג' תולעים, הירקות אסורים; אבל מי השלקות, מסננן ומותרים. וכן הבשר, ירחצנו ויבדקנו ומותר" עכ"ל. הנה מבואר מכל זה, שלאחר שמצא שלוש תולעים, יש לחוש שיש בכל התערובת שיש תולעים. לפי זה יש לדון אם מצא בחמש עשרה שטרות שלושה שטרות מזוייפים, הרי יש חשש שיש עוד שטרות מזוייפים, לפיכך יש להסתפק האם מותר להשתמש בשטרות אלו לאחרים.
העולה מזה: פסק המחבר בכמה מקומות, שאם מצא שלושה פירות או ירקות מתולעים, יש לחשוש על כל הפירות או הירקות שבשק. לפי זה, כיון שמצא שלושה שטרות מזוייפים, יש לחשוש שמא יש עוד שטרות מזוייפים.
חובת הבדיקה על המקבל
ונראה לעניות דעתי בזה, דהנה יש לברר על מי חלה חובת הבדיקה של שטרות אם הן מזוייפים, על הנותן או על המקבל. ונראה פשוט, דהחובה היא על המקבל ולא על הנותן, ואף על פי שאם יודע בודאות שהשטר מזוייף אסור לתת לאחרים, ממנא נפשך, דאם המקבל יבדוק את השטר, הרי ידע שזה מזויף. ואם לא יבדוק הרי מאנהו. אבל כאשר יש ספק על השטר אם הוא מזוייף, חובת הבדיקה היא על המקבל. ואף על פי שמצא בתערובת כמה שטרות מזויפות, ויש לחשוש שיש עוד שטרות מזויפים, באמת תמיד יש חשש, שהרי ידוע שיש בשוק שטרות מזויפים, אלא שאין חובת הבדיקה על הנותן אלא על המקבל.
ובאמת הנותן שלא בודק מסתכן בזה, שהרי אם לאחר זמן יחזירו לו את השטר שהוא מזויף, יתכן שכבר לא יהיה בידו לקבל בחזרה את השטר מהנותן הראשון, אלא שהמקבל הראשון לוקח סיכון בעצמו שאינו בודק, אבל חובת הבדיקה היא על המקבל, ואף על פי שהנותן יודע שיש קצת יותר חשש בשטרות אלו, מכל מקום הרוב הרי כשרים, ואינו בודאי שנותן שטר פסול.
העולה מזה: חובת הבדיקה אם השטר הוא מזוייף, היא על המקבל. ואפילו שיש חשש שהשטר מזוייף. ועוד, שהנותן מסתכן, אולי לא יקבל ממנו הנותן הראשון בחזרה.
כל מום שאפשר לבדוק לאו מום הוא
ובאמת מלבד כל זאת, הרי כל מום שאפשר לבדוק ולא בדק, לאו מום הוא . והנה כידוע על כל השטרות יש סימנים מובהקים לבדוק שהם לא מזויפות בלא מכונה מיוחדת לזה. הן בראייה, והן בנגיעה, והן בהטיה. ועל כל שטר ושטר יש את הסימנים המוכחים שלו לבדוק אם אינו מזוייף, אם כן אין זה רמאות כלל וכלל, שהרי נותן למקבל שטר שיכול לבדוק בעצמו אם הוא שטר מזוייף, ואינו מרמהו כלל וכלל, והרי כבר ביארנו שאם ימצא שהוא מזויף, ההפסד יהיה של הנותן, כי יתכן שכבר לא יהיה יכול להחזיר לנותן הראשון.
העולה מזה: על כל השטרות יש סימנים מובהקים לבדוק שהם לא מזויפות. אם כן אין זה רמאות כלל וכלל, שהרי נותן למקבל שטר שיכול לבדוק בעצמו אם הוא שטר מזוייף.
דינים העולים:
- מי שיש בדיו שטר של כסף מזוייף, אסור לשלם עמו או לתת לאחר, שמא המקבל לא יבדוק, ונמצא שרימהו, אבל יכול להחזירו למי שנתנו לו.
- פסק המחבר בכמה מקומות, שאם מצא שלושה פירות או ירקות מתולעים, יש לחשוש על כל הפירות או הירקות שבשק. לפי זה, כיון שמצא שלושה שטרות מזוייפים, יש לחשוש שמא יש עוד שטרות מזוייפים.
- חובת הבדיקה אם השטר הוא מזוייף, היא על המקבל. ואפילו שיש חשש שהשטר מזוייף. ועוד, שהנותן מסתכן, אולי לא יקבל ממנו הנותן הראשון בחזרה.
על כל השטרות יש סימנים מובהקים לבדוק שהם לא מזויפות. אם כן אין זה רמאות כלל וכלל, שהרי נותן למקבל שטר שיכול לבדוק בעצמו אם הוא שטר מזוייף.
