לימוד א"ב עם בנו לפני ברכת התורה
שאלה:
נדרשתי לאשר שאלני אב אחד, שיש לו צורך לפעמים ללמוד עם בנו הקטן א"ב לפני שהאב מברך ברכת התורה, אם צריך ברכת התורה לזה, ושורש השאלה אם לימוד א"ב הוא גם כן לימוד התורה ובכלל לימוד מקרא שהאב חייב מה"ת, או דזהו רק הכשר לת"ת ולא דמי ללימוד מקרא גופא דהיא המצוה, וע"כ א"צ ברכת התורה לזה.
תשובה:
נראה להוכיח מהא דאיתא מנדרים לז. שמותר ללמד לתינוקות מקרא בשכר מפני שכר שימור או נגינות ופיסוק טעמים, ולכאורה אמאי לא קאמר דשרי משום שכר לימוד א"ב, שעל זה מותר ליקח שכר שאינו בכלל מקרא, אע"כ מוכח דבאמת זה הוי בכלל מקרא ואסור ליקח ע"ז שכר, אבל יש לדחות דהתם מיירי בגיל מבוגר יותר דל"ש לומר שמלמדו א"ב ולהכי נקט טעם נגינת טעמים או שכר שימור.
ואולם נראה להוכיח ממה שכתב הרמ"א בהלכות מלמדים (רמ"ה סעיף ח) דילד כשמלאו לו ג' שנים שלימות מלמדין אותו אותיות התורה. והגר"א שם מביא מקור לדברי הרמ"א מהא דאמרו במדרש תנחומא בפר' קדושים דשלוש שנים ערלים יהיו לכם הכתוב מדבר בתינוק דעד שלוש שנים הוא כערל ואינו שייך במצוות, ולכאו' היינו דוקא בגוף המצוה שייך לומר כיון שהוא כערל אין שייך במצוה אבל א' ב' שהוא רק הכשר ללימוד, שייך אף בפחות מכן, וע"כ מבואר דעת הרמ"א דס"ל דלימוד אותיות התורה זהו ג"כ בכלל מצוה דתלמוד תורה, ונכלל בכלל מה שמחוייבים ללמד בנו מקרא, שבזה גם מלמדו לקרוא.
(אמנם הגר"א שם מתמה דהלוא אמרו בגמ' דמיד שמתחיל התינוק לדבר מלמדין אותו "תורה צוה" וכו' והיינו דגמ' פליג ולא ס"ל כהתנחומא אלא מיד שראוי לכך מחנכו להכשירו למצוות. ונראה דנ"מ עוד בין השיטות, לענין להלביש הילד ב"טלית קטן" קודם ג' שנים, לדעת הרמ"א אין להלבישו דהוי כערל, אבל לדעת הגר"א כיון שראוי למצוה שיכול בעצמו ללובשו ולשומרו א"כ ראוי הוא כבר לחינוך, ויכולים להלבישו. והנוהגין להלבישו כשהוא בן ג' מבואר בכף החיים (י"ז) דהיינו כדי לזכותו במצוה כיון שראוי לו, וכן נהגו ומקובל היום בהרבה מקומות, אבל גם אז אינו חיוב מדין חינוך וכמ"ש בגמ' דמשיודע להתעטף, דאינו אלא כשהוא בן ו' וגם יכול לשמור הבגד והציצית מלכלוך וטינוף).
וכן נמי בדין דהלוא ידוע דאותיות התורה אינם כאותיות של שאר הלשונות, להבדיל, אלא רמוז בכל אות ואות סודות התורה, וכל נקודה ונקודה יש בה רמזים לעולמות עליונים, [עיין בגמרא שבת דף קד. ובב"י בסי' ל"ו בצורת האותיות]. והלימוד התורה מתחיל בהכרת האות לקריאה ואח"כ מקרא, ולכן ודאי יש בזה קיום מ"ע דתלמוד תורה, לידע האותיות לקרוא אותם, שהאותיות גופא קבלנו בלוחות הברית והם גופא תורה ומקיים בזה המ"ע.
מיהו כיון שהעולם אינו מכוין לזה שזהו תלמוד תורה ומדמין שזהו רק הכשר, הרי דומה לתחנונים שיש בהם דברי תורה שיש פוטרין מברכת התורה, עיין בשו"ע ס"ס מ"ו, ובמ"ב שם ס"ק כ"ז, שלמעשה נהגו להחמיר בזה. ולמעשה נראה דראוי לברך ברכת התורה קודם לכן ולכוין בלימודו עם הילד לקיים מצות ת"ת, אבל בשעת הדחק כששואל ממנו על איזה אות כיצד לקוראה אינו צריך למנוע מפני ברכת התורה, שיש לו על מה לסמוך שאין מתכוונים למצות ת"ת וכמ"ש.
וביותר נראה שאפילו נימא שהאותיות רק הכשר, כיון שאי אפשר לידע מקרא בלעדי ידיעת האותיות הוה כגוף המצוה, וכן משמע בפסקי תוס' זבחים (ס"ט), דאם א"א לקיים מ"ע בענין אחר לא בעינן בעידנא דמיעקר לאו לקיים עשה, והיינו דחשיב עי"ז בעידנא, ע"ש, וה"ה בעניננו י"ל דהכשר שא"א בלעדיו חשיב כגוף המצוה. וע"כ זהו כן בכלל מצות ת"ת, וכשמכוונים לכך מקיימין המ"ע. ואולי גם אין ליקח עלה שכר מדינא אלא מפני שימור או נגינות טעמים וכמ"ש לעיל.
