להורות באצבע קטנה בשעת הגבהת ס"ת
שאלה:
האם יש מקור למנהגם של רבים בשעת הגבהת הס"ת להורות באצבע קטנה לעבר הס"ת ומנשקים את האצבע.
תשובה:
במה ששאל אם יש מקור למנהגם של רבים בשעת הגבהת הס"ת להורות באצבע קטנה לעבר הס"ת ומנשקים את האצבע.
באמת היה תמוה בעיני שנים רבות מנהג זה שלא ידעתי לו מקור עד שראיתי בספר החיים להגר"ח פלאג'י (סימן ג' סעיף ו') שכתב שנהגו להורות באצבע על הס"ת, והביא למנהג זה סמך מן המדרש (במדבר רבה פרשת במדבר פרשה ב' סימן ג'):
"בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג והתינוקות הולכים לבית המדרש ומראים את האזכרות באצבע אמר האלהי' ודגלו עלי אהבה וגודלו עלי אהבה".
והביא שיש רבים שנהגו לאחוז בציצית ולנשקם כנגד הס"ת, עי"ש. ויתירה מזו כתב במעם לועז (פר' כי תבוא) שמורה עם הזרת.
ועדיין תמה אני שכל העולם מקפיד במנהג זה שאין לו מקור איתן בדברי הקדמונים, שהרי פשטות לשון המדרש מורה דמיירי בתינוקות הלומדים בבית הספר ומראים באצבע במקום לימודם ולא בקריאת התורה בבית הכנסת, ושכחו לגמרי הלכה מפורשת בשו"ע (סי' קל"ד סעיף ב') שיש לכרוע כנגד הס"ת ולומר וזאת התורה בשעת הגבהה, והלכה זו מפורשת במס' סופרים (פי"ד הי"ד):
"ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים ונשים לראות הכתוב ולכרוע וכו'". וכ"ה בשבלי הלקט (סימן ע"ז).
ולא ראיתי אחד מאלף שיקיים הלכה מפורשת זו.
*
והנה מעודי היה תמוה בעיני מה שאין הבריות מדקדקין לכרוע כנגד הס"ת בשעת הגבהה, והלא כך מפורש בשו"ע ומקורו במס' סופרים וברמב"ן.
ושמעתי מאבי מורי הכ"מ שגם הוא תמה בזה לפני שנים רבות ושאל את הגאון המופלא רבי פישל הרשקוביץ פשר הדבר, והראה לו הגאון את דברי השלטי גבורים בשם הריא"ז במס' קידושין (י"ד ע"ב מדה"ר) שכתב:
"וחייבים לעמוד מפני הס"ת אם מפני לומדיה עומדים מפניה לא כ"ש. ונראה בעיני שלא אמרו אלא לעמוד מפני התורה ולא להשתחוות לה ולא נמצא בכל התורה שמשתחוין אפילו לארון הקדש כמב"ה".
אך כבר כתב הגרי"י אלגאזי בספרו אמת ליעקב על קריה"ת לדחות את דברי השלט"ג והביא תשובת מהריק"ש באהלי יעקב, וכתב להוכיח שראוי להשתחוות כנגד ספר תורה מדברי הזוה"ק שנוהגין לומר בשעת הוצאת ס"ת (זוהר ח"ב דף ר"ו ע"א) "אנא עבדא דקודשא בריך הוא דסגידנא קמיה ומקמי דיקר אורייתיה בכל עידן ועידן".
הרי שראוי להשתחוות קמי דיקר אורייתא כשם שמשתחווים קמיה דקוב"ה.
ונראה לכאורה פשוט דהכורע מול ס"ת כל עיקר כוונתו ומשמעות מעשיו להשתחוות לה'. וכעי"ז מבואר בנדרים (י"ד ע"ב) בהא דהנודר בתורה ובמה שכתוב בה, דהנשבע בס"ת הו"ל כנשבע בשם ה' ולא בחפצא של הס"ת, וכך נראה גם לגבי הכורע אל מול הס"ת.
ומ"מ נראה פשוט להלכה דיש לנהוג כמפורש בשו"ע ובמס' סופרים ולא כשיטת הריא"ז.
ושו"ר בברכי יוסף (סימן קל"ד ס"ק ג') שהאריך בזה באריכות נפלאה, והביא שבכנסת הגדולה (יו"ד סימן רפ"ב) כבר הביא את דברי הריא"ז וכתב "לא ראיתי עכשיו נזהרין בזה, אבל שמעתי שמהר"ע יהושע היה נזהר בזה".
הרי שכבר בימי כנה"ג נמנעו במקומו מלכרוע מול פני הכתב.
ושוב הביא את תשובת מהריק"ש שדחה בתוקף את דברי השוללים כריעה זו, וכתב שיש לגנותן והנמנע מכריעה זו כאשר כורעים הוי בכלל כי דבר ה' בזה.
וכתב מהריק"ש שטעו בתרתי:
א. אין כונת הריא"ז אלא שאין חיוב השתחויה אלא חיוב עמידה בלבד אבל ודאי ראוי אף לשיטתו לכרוע.
ב. עד כאן לא כתב ריא"ז אלא שאין להשתחוות, דהיינו בפישוט ידים ורגלים אבל בכריעה שפיר דמי.
והברכי יוסף כתב דהריא"ז מיירי רק ברואה ס"ת עובר, ולא אמרו חכמים אלא שחייב לעמוד ולא לכרוע, אבל בשעה שרואה את הכתב אכן נהגו לכרוע וכך ראוי, עי"ש.
ולפי דרכינו הנ"ל יש בזה תבלין וטעם לשבח דכאשר הס"ת פתוח ורואין את הכתב הו"ל כמשתחווה למה שכתוב בה וכוונתו לגבוה ולא לעצם הס"ת. ודו"ק בכ"ז.
