כשלא קרא שנים מקרא ואחד תרגום, איזה פרשה יקדים בשבת הבאה
שאלה:
חולה שלא היה יכול להעביר שניים מקרא ואחד תרגום בשבת, כשהבריא בשבוע שלאחר מכן נסתפק, איזה פרשה יקדים, האם את הפרשה שעברה כדי שיהיה כסדרן, או של שבוע זה שהוא זמנו? עוד יש להסתפק כאשר שכח ולא העביר את הפרשה, ונזכר רק לאחר כמה שבועות, ובאמצע כבר העביר את הפרשות שבינתיים, האם יקרא ראשונה את הפרשה ששכח, או שמא קודם יעביר את הפרשה שהוא עתה זמנו?
תשובה:
כתב הרמ"א (סימן קלה ס"ב) אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור, לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכת לאותה שבת. וכתב בכרם שלמה שבספר צנצנת המן כתב שיקרא חיובא דיומא קודם, ומדמה זאת לתפילה, דאם שגג או נאנס ולא התפלל שיש לו תשלומין, מ"מ מחוייב להקדים תחילה התפילה שעתה היא זמנה, ואח"כ מתפלל תפילת התשלומין, כמבואר בשו"ע (סימן קח ס"א). ובספר לשון חכמים כתב דאותה פרשה שבטלו צריך לקרות בראשונה, ואח"כ קורים הפרשה של אותה שבוע שהיא חיובא דיומא, ד'תורת ה' תמימה', וצריך לקרותו כסדרן, והעיד כן בשם הגאון בעל נ"ב שפסק כן בשנת תקמ"ד שבטלו קריאת התורה בשבת, מחמת תגבורת המים, עכ"ד.
ובשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן ריג) דן בשאלה זו וכתב שמצא בשו"ת צמח צדק (סימן קכו) שהאריך בענין הפטרת פינחס שהיה צריך לקרות 'דברי ירמיה', ומחמת טעות לא קראוהו, אם להשלים בהפטרת 'שמעו' שהיא ההפטרה של פרשת מטות ומסעי, והאריך שם מהא דתדיר ושאינו תדיר כדין תפלה, אבל כיון שהם סמוכין זה לזה ואין ביניהם הפסק, יש להתחיל 'דברי ירמיה', ויקרא אותו כאחת עם 'שמעו', כדי שלא יקראם שלא כסדר, ע"ש באורך. ומבואר דבנידון דידן אם לא קרא רק פרשה הקודמת, בשבת הבאה כשישלימנה יתחיל פרשה הקודמת ויקרא כסדרן, אבל אם לא קרא פרשה, ורוצה לקרותה לאחר כמה שבועות, יקרא קודם פרשת השבוע כדין תדיר ושאינו תדיר.
אולם כתב המהרש"ם שיש לו לדון בזה, דכיון שיש לפנינו דין תדיר ושאינו תדיר דתדיר קודם, אלא דמשום דלא לקרות שלא כסדר אמרינן דיתחיל פרשה הקודמת, והרי קיימא לן דבתרי ענינים אין מוקדם ומאוחר בתורה, אם כן מאן יימר דהכי הוא שלא כסדרן, וכבר תמה בשו"ת משיבת נפש (או"ח סימן ב) בהא דפרשיות שבתפלין פסולים כשכתבן שלא כסדרן, ואפילו בשתי פרשיות שהקדים הראשונה לשניה פסולה, והא אין מוקדם ומאוחר בתורה, ע"ש. אבל י"ל דכיון דפסול שלא כסדרן הוא מן התורה, כמ"ש בפמ"ג (משב"ז ריש סימן לב) ודלא כמ"ש בפמ"ג (משב"ז) ריש סימן סד, אם כן נהי דאין מוקדם ומאוחר בתורה, מכל מקום מספיקא שמא פרשיות אלו נאמרו כסדרן לכן לא יצא. אבל הכא דיש לפנינו מעלת תדיר, אלא דאיכא כנגדה מעלת קריאה כסדר, אם כן כיון דאין מוקדם ומאוחר בתורה, שוב אי אפשר לדחות מספק מעלת תדיר, ועל פי זה יש לדון דלפמ"ש הראב"ן (סימן לד) דבמשנה תורה יש מוקדם ומאוחר בתורה גם בתרי ענייני, אם כן במשנה תורה שוב יהיה הדין שיקרא פרשה הקודמת גם היכא דמשלים אחר כמה שבועות, מה שאין כן בד' חומשים הקודמים. אולם יעוין בתוס' בברכות (דף יד ע"ב ד"ה למה קדמה) דמוכח דלא כהראב"ן. [היינו דהקשו התוס' על הא דאמרינן התם למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע, וא"ת תיפוק ליה דקדמה בתורה, וי"ל דהכי קאמר למה קדמה אף לפרשת ציצית דקדמה לכולן, אלא ודאי אין אנו חוששין לזה שהיא קודמת בתורה, משום דאמרינן אין מוקדם ומאוחר, וא"כ היה לנו להקדים והיה שהיא מדברת בלשון רבים, ואי אמרינן דמשנה תורה יש מוקדם ומאוחר בתורה, הרי פרשת שמע, ופרשת והיה אם שמוע כתובים במשנה תורה].
אולם עוד יש לדון דמעלת תדיר נהי דאינו מעכב בדיעבד, כמ"ש התוספות במנחות (דף מט ע"ב ועי' עוד בתוס' יומא דף לד ע"א ד"ה העולה) ובשו"ת שאגת אריה (סימן כ), מכל מקום בכה"ג דאיכא פרשה שהיא חובת היום, ופרשה שהיא תשלומין, הרי מבואר בט"ז (סימן קח וסימן תרפד) דבכה"ג גם דיעבד לא יצא בהקדים התשלומין, והרי בקורא בתורה הקורא למפרע יצא, כמ"ש בתוס' רי"ד למגילה (דף יז) וכן הוא בש"ע (סימן קלז ס"ג), אם כן פשיטא דיש להקדים חובת היום גם בסדר מתן תורה, ואף דקריאת שנים מקרא ואחד תרגום איננה חובה כקריאת התורה, מכל מקום מאן דשוייה עליה חובה נראה דמקדים חובת היום בכל גווני.
שוב כתב המהרש"ם והראוני באור זרוע (הלכות שבת סימן מה) שממנו מקור דינו של הרמ"א מבואר דיקרא קודם את הפרשה הקודמת. וז"ל האור זרוע: מעשה היה בקלוניא באחד שקבל בשבת הראוי לקרות פרשת אמור אל הכהנים, ועיכב תפלה וקריאת תורה כל היום, וכשהגיע שבת הבאה צוה ה"ר אליעזר בר' שמעון זצ"ל להתחיל בפרשת אמור אל הכהנים ולקרותה, וגם בהר סיני הראויה לקרות באותה שבת, ושלא לדלג פרשה אחת מן התורה, לפי כי מימות משה רבינו נתקן לקרות התורה בפרשיותיה ולהשלימה בכל שנה ושנה, כדי להשמיעה לעם מצות וחוקים, ואין לך לומר כיון שעבר זמן קריאתה הלכה לה אותה פרשה, לפי כי אין קבע בפרשיות לקרות פרשה זו בשבת זו וזו בשבת זו, אלא כי כן נסדרו הפרשיות, וראיה לדבר שאם יארע יום טוב בשבת ודוחין הפרשה של אותה שבת מפני פרשה של יום טוב, הלא מיד בשבת הסמוכה ליו"ט חוזר למקום שפסק, ולא אמרינן הואיל ונדחית תדחה, ותו דאפי' תימא יש קבע בשבתות בקריאת הפרשיות, אפילו הכי אין לנו לבטל ולדחות אותה הפרשה שלא נקראת בשבתה, אלא לשבת הבאה חוזרין וקורין אותה, דתניא בסוכה דף נה ע"א בראשון מהו אומר הבו לה' בני אלים וגו', בשני מהו אומר ולרשע אמר וגו', בשלישי מהו אומר כו', אם חלה שבת להיות באחד מהם ימוטו ידחו, פי' אם חלה שבת להיות באחד מהם ודחו שיר המועד מפני שיר של שבת, ימוטו ידחה שהוא שיר האחרון, מפני כי באחד בשבת יאמרו שיר שהיה ראוי לומר אתמול בשבת. ולא יאמרו שיר של אחר השבת עד יום ב' נמצא האחרון דחוי, אלמא דאין מדלגין סדר השיר, וכ"ש סדר הפרשיות שהיא תורת יוצרנו חוקים ומשפטים שאין לדלג. עיין שם.
וכן כתב המשנה ברורה (סימן קלה סק"ח) שיקראו כסדר הכתובות בתורה מתחלה של שבת העבר, ואח"כ של שבת זו.
ונראה דאין ראיה מתפילה שקודם מתפללים את החובה, ואח"כ מתפללים את התשלומין, דהרי כתב הרשב"א דלא תיקנו רבנן השלמה אלא בזמן התעסקות בתפילה חיובית, ולא קודם לכן כמבואר במשנ"ב (סימן קח סק"ז), וזה לא שייך בתורה, כי בכל זמן ובכל עת זמנה היא. וכך אמר הגר"ח מולוז'ין לפרש הא דאמרו חז"ל מצוה בעידנא דעסיק מגנא ומצלא, תורה מגנא ומצלא בין בעידנא ובין שלא בעידנא. כי מי שאוכל מצה בסוכות, או יושב בסוכה בפסח, לא עשה ולא כלום, משא"כ הלומד הלכות פסח בסוכות או הלכות סוכה בפסח, התורה היא חשובה ואין בה כל פגם. לאור זאת התשלומין של הפרשה שעברה תמיד היא בזמן, ולכן יש להקדים תחילה את הפרשה הקודמת, ואח"כ את מה שהחסיר.
