כניסת כהנים למערת המכפלה
שאלה:
במה ששאל אם מותר לכהנים ליכנס למערת המכפלה כדי לשפוך שיח בקברי האבות.
תשובה:
לא אוכל לומר בזה דבר ברור מכיון שלא נתברר לי בירור גמור פרטי המבנה.
אך זאת ידעתי שיש קומה שלימה מתחת לקומה שבה מתפללים. למיטב ידיעתי יש שני פתחים בין הקומה התחתונה לקומת המתפללים. פתח קטן הקרוי פתח הנרות משום שדרכו היו משלשלים נרות למערת המצבות, ופתח נוסף. שני הפתחים נמצאים באהל יצחק שבו מתפללים המוסלמים ואין בידנו לדעת האם ומתי פתחים אלה נפתחים.
כל עוד נדע בבירור שפתחים אלה סגורים אין הטומאה עוברת לקומה שניה, ומכיון שחלל הקומה הראשונה גבוה אין הטומאה בוקעת ועולה, דאין טומאה בוקעת ועולה אא"כ אין שם פותח טפח, ומשו"כ אילו יודעים היינו שפתחים אלה נעולים אין כלל חשש בכניסת כהנים, אך כיון שאין בידנו לדעת לכאורה הוי ספק טומאה.
ועל סמך ידיעות אלה אכתוב בקיצור מה שנראה לדון, אך חוזר אני ומדגיש שאין בידי לפסוק מכיון שלא נתבררו לי הפרטים על בוריים.
הנה ספק טומאה ברה"ר טהור ולכאורה יש להקל בני"ד, דבודאי אין כאן אלא ספק טומאה, אך משאר סיבות יש עדיין לדון ולפקפק ואכמ"ל.
טומאת כהנים בזה"ז
הנה שיטת הראב"ד בפרק ה' מנזירות הט"ו דכהן טמא אין עליו איסור לחזור ולהיטמא. והראב"ד חזר על משנתו בפ"ג מהלכות אבל ה"ז וכ"ה שיטת ר"ת כמובא בהלכות קטנות לרא"ש הלכות טומאה סי' ו' וכן דעת הלכות גדולות כמבואר בשלטי גבורים על הרי"ף הלכות טומאה דף א' ע"ב אות ד', ובלח"מ הלכות נזירות שם כתב דכן היא שיטת רש"י במסכת נזיר. ובשו"ת אבני נזר יו"ד סי' תס"ו וסי' ת"ע הוסיף עוד דכך מבואר גם בסמ"ג (עשין מצוה רל"א) בשם רבינו יעקב, וכבר תמה החת"ס בשו"ת יו"ד סימן של"ט על המשנה למלך שכתב בפ"ג מהלכות אבל ה"א דהראב"ד יחיד הוא עי"ש, ובדגול מרבבה יו"ד סי' שע"ב סעיף ב' כתב בתחילת דבריו דיש לצרף שיטה זו כספק לספק ספיקא להקל בדין טומאת כהנים והביא מן הפוסקים שאכן צירפו שיטת הראב"ד לס"ס, אך שוב חזר בו וכתב דאף לשיטת הראב"ד יש בזה איסור אלא דאינו לוקה ואפשר דהוי אפילו איסור תורה וכל כונת הראב"ד דאין בזה מלקות עי"ש. ובשו"ת חת"ס יו"ד סי' של"ח העיד שהיה נוכח כאשר רבו הגה"ק ר' נתן אדלר פגש את הנודע ביהודה והוכיח לו שאף לשיטת הראב"ד יש בזה איסור תורה אלא שאינו לוקה והביא שכך מפורש בשו"ת תמים דעים (סימן רל"ו) ומתוך כך חזר בו עי"ש, אמנם החת"ס סתר דברי עצמו בסי' של"ט שם נקט דלדעת הראב"ד אין בזה איסור כלל עי"ש וצ"ע.
ואכן י"א דלדעת הראב"'ד אין בו איסור כלל וכן מוכח מדברי הפוסקים לגבי המבואר ביו"ד בסי' שע"ג סעיף ז' דכתב שם המחבר דאסור לכהן להטמא למתים אף בשעה שהוא מתעסק בקרובו ומשום כך צריך לקבור כהנים בסוף בית הקברות, אך בספר שלחן גבוה ביו"ד שם כתב דמנהג ירושלים וסלוניקי שהכהנים נכנסים לתוך ביה"ק לקבור קרוביהם ולא חששו להטמא למתים אחרים, ומנהג זה מושתת על שיטת הראב"ד עי"ש. וע"ע במשל"מ שם דנקט דלשיטת הראב"ד מותר אף לכתחלה להטמא למת וגם בשו"ת רעק"א תניינא סי' י"ח הוכיח בעליל דאין בזה איסור כלל לשיטתו עי"ש.
ומ"מ יש בזה ספק בזמנינו דכולנו טמאי מתים ולשיטת הראב"ד וסייעתיה אין איסור טומאה ואפשר שנטמא אף בו ביום ובכה"ג י"א שאין בו איסור כלל. (וע"ע באבנ"ז ביו"ד ח"ב סי' תס"ו סי' תס"ט וסימן ת"ע שחידש דבזמה"ז דאין לנו אפר חטאת ופרה אדומה לעולם הוי כאילו כבר נטמא בו ביום דאין נפ"מ בטומאה שניה ולשיטתו יש להקל בזה טפי עי"ש).
אמנם אף דחזינן דיש בזה ספק, כיון דבדאורייתא עסקינן ספיקא דאורייתא לחומרא ואין להקל כלל בטומאת כהנים בזה"ז, אלא דכשיש צירופים נוספים יש לצרף שיטה זו לס"ס כנ"ל.
קברי האבות אם מטמאין באהל
ולגבי קברי האבות אם מטמאין באהל, הנה נחלקו הראשונים אם האבות דין ישראל היה להם או דין בני נח. דעת רש"י בעבו"ז ג' ע"א דדין ב"נ היה להם, וכ"ה במפרש בנזיר נ"ד ע"א, וכך משמע מדברי התוס' בב"מ ע"א ע"א שכתבו דגוי המקבל על עצמו שלא להלוות ברבית מקיים מצוה כמו שמצינו באברהם אבינו שקיים כה"ת עד שלא נותנה. ומדלמדו הלכה זו בגויים שבכל דור ודור מן האבות הקדושים בהכרח דדין ב"נ היה להם.
ומאידך כתב הרמב"ן עה"ת (ויקרא כ"ד י') דדין ישראל היה להם וכן משמע קצת גם מדברי התוס' בחגיגה ג' ע"א שכתבו דאברהם נקרא תחילה לגרים מפני שנצטוה על המילה, ומשמע קצת דמילת אברהם מילת גירות היתה, וע"כ דדין ישראל היה להם. (אך פשטות כונת התוס' לא לדין גירות ממש אלא משום שראשון היה שנצטוה על המילה נקרא תחילה לגרים, ודו"ק).
ולגבי קברי נכרים נחלקו ביבמות ס"א דלר' שמעון אינם מטמאין באהל ולכחמים מטמאין. והראשונים נחלקו הלכה כמאן. דעת הרמב"ם (פ"א מטומאת מת הי"ג) דעכו"ם אינו מטמא באהל, ודעת ר"ת בתוס' ב"מ קי"ד ע"ב שאין הלכה כר"ש וקברי עכו"ם מטמאין באהל עי"ש.
דעת רוב הראשונים כשיטת הרמב"ם דאין טומאת אהל בגוי כמבואר ברמב"ן, ברשב"א, בריטב"א ובנימוקי יוסף ביבמות שם.
ובשו"ע יו"ד שע"ב סעיף ב' כתב "קברי עובדי כוכבים נכון להיזהר הכהן מלילך עליהם". וגם מדבריו משמע דמעיקר הדין יש מקום להקל בזה, אך מידי ספק לא יצאנו ומשו"כ "נכון להיזהר".
ורבים מן האחרונים נטו להקל טובא בספק זה עיין ברכי יוסף ביו"ד שם, חכמת אדם (כלל קמ"ה), שו"ת הגרעק"א תניינא סימן י"ח שכתב דיש לצרף ספק נוסף אף שהיא דעת מיעוט להקל בזה. ולכאורה נראה לפי כ"ז דיש מקום גדול להקל בני"ד.
אך באמת עדיין בספק אנו עומדים דשמא דין האבות כדין ישראל ולא כדין ב"נ, ועוד דאפשר דאף אם ב"נ היו לענין טומאת מת שאני.
דהנה בנזיר נ"ד ע"א מבואר דאף קבר שלפני מתן תורה מטמא טומאת מת, וברש"י (המפרש) שם כתב דמיירי בטומאת מגע אבל טומאת אהל אין שהרי קברי עכו"ם אינם מטמאין באהל, והתוס' שם כתבו דזה תלוי במה שנחלקי רשב"י וחכמים ביבמות ס"א ע"א עי"ש. והקשו מרב בנאה שציין את קברי האבות שבשדה המכפלה ובתירוץ אחד כתבו דשאני אברהם אבינו שקראוהו האדם הגדול בענקים הרי שהוא קרוי אדם ואין לומר עליו "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם". הרי לן דאף אם דין ב"נ היה להם לגבי טומאת מת אין למעט את אברהם אבינו, ודו"ק בכ"ז.
והנה לגבי קברי צדיקים אם מטמאין באהל הארכתי במק"א ומסקנת דברינו דאין להקל כלל בטומאת כהנים לגבי קברי צדיקים.
סוף דבר מצד עצם טומאת מת בנוגע לקברי אבותינו הקדושים יש להחמיר. דממ"נ אם דין ישראל היה להם אין להקל מצד קברי צדיקים, ואם דין ב"נ היה להם, הלא להלכה יש להחמיר אף בקברי עכו"ם כמבואר בשו"ע ובפרט בקברי האבות שלפי דברי התוס' בנזיר חמירי טפי.
אך באמת אין בזה ספק כלל דהלא מבואר בב"ב (נ"ח ע"א) דרב בנאה היה מציין מערות קבורה "כי מטא למערתא דאברהם, אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא וכו'".
הרי דקבר דאברהם אבינו מטמא באהל, יהיה מאיזה טעם שיהיה או משום שדינו דין ישראל, או משום דאברהם אבינו מטמא באהל משום דנקרא אדם, אך מ"מ מבואר להדיא שיש טומאת אהל בקברו.
ומש"כ מע"כ לחוש דשמא כל הקומה התחתונה דין קבר עליה משום עדותן של אלה שירדו לקומה זו בשנת תש"מ והעידו שראו שם עצמות, תמה אני דאם באנו לחוש שכל הקומה דין קבר עליה וממילא הוי כאילו הכהנים מאהילים ע"ג קבר, הלא יש לאסור לכל אדם ליכנס למערה דהלא אסור לעמוד ע"ג קבר משום איסור הנאה מן הקבר, ומשום בזיון קברים, וגם אסור להתפלל ולומר דברי תורה ע"ג קברים, וע"כ דאין אנו חוששין כלל ליתן דין קבר במקום זה דבית לעולם אין דינו כקבר, ואין להאריך בזה כלל.
