טיפול בבעלי חיים שמזונותיהם עליו במרחק ובממון
שאלה:
יש לי בביתי אקווריום עם דגים, בשבוע האחרון נסעתי מביתי לשבות את השבת במקום רחוק, בהגיעי למקום נזכרתי שלא האכלתי את הדגים ואין לי דרך לשלוח שליח להאכיל אותם, האם אני מחויב לחזור את כל הנסיעה לביתי כדי להאכיל את הדגים?
עוד נתעוררתי לשאול, מהו גדר החיוב שצריך להשקיע בטיפול בבעל חי שנמצא ברשותו, האם צריך להשקיע כסף בטיפול רפואי בו?
תשובה:
יש חיוב מהתורה לדאוג לבעלי חיים העמודים תחת רשותו, ואסור לאכול לפני שנותן להם לאכול. באופן שבטיפול בהם יש טורח רב או השקעת דמים מרובים, פטור, ואינו מצווה לעשות יותר מכפי יכולתו, ולכן באופן שאינו יכול לטפל בהם טוב שיפקירם.
מקורות להרחבה:
מקור חיוב האכלת בעלי חיים:
מובא בגמ' (ברכות מ.) אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר (דברים יא טו) ''ונתתי עשב בשדך לבהמתך'' ואחר כך כתוב ''ואכלת ושבעת''.
חשיבות מצוה זו:
הביא הביה"ל בשם תשובת מהר"ם (סימן קסז ס"ו ד"ה ומכל מקום) שהאיסור לאכול קודם שמאכיל בהמתו הוא איסור מדאורייתא.
אמנם לדעת הט"ז (סימן קס"ז סק"ז) מותר לטעום קודם שיתן לבהמתו, והאיסור הוא רק לאכול ממש. אך לדברי המג"א (שם ס"ק יח) האיסור הוא אף לטעום, ומותר רק לשתות מים. וכן פסק המשנ"ב (שם ס"ק מ).
וכתב בשאילת יעבץ (ח"א סימן יז) שמשמע בגמרא בשילהי נזיקין שאף מי שאינו בביתו אינו רשאי לטעום כלום עד שיאכיל בהמתו.
עד כמה מחויב להשקיע במצוה זו:
כתב בספר מלכים אמניך (פרק י עמוד רס) ששמע מהגרי"ש אלישיב שהגדיר את חיוב האכלת בעלי החיים, שכל עוד שהבעל חי במרחק שהבעלים לא מרגיש מטרד והכבדה להגיע אליו חייב ליתן לו מאכלו, קודם לאכילתו. אבל כשהוא במרחק רב שקשה לו להגיע אליו בין בגלל הוצאת ממון ובין בגלל הטרחה פטור.
ומצינו עוד שהתירו מלאכות דרבנן בשבת כדי שלא לגרום צער לבעלי חיים שתחת אחריותו, כמו שמובא בגמרא (שבת קכח:) אמר רב יהודה אמר רב בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה ועלתה. ואף שמבטל כלי מהיכנו, סבר מבטל כלי מהיכנו דרבנן, וצער בעלי חיים הוא מדאורייתא ואתי דאורייתא ודחי דרבנן. וכן נפסק בשו"ע (או"ח סימן שה סעיף יט). עוד פסק השו"ע (סימן שכד סעיף יא) שנותנין בשבת מים ומזונות לפני אוזין ותרנגולים ויוני ביתות וכלב שמזונותיהם עליך.
השקעת דמים בטיפול רפואי:
והנה לגבי השאלה אודות טיפול רפואי בבעל חי, אם ההוצאות ממון מרובה אינו חייב, וכדברי הגרי"ש אלישיב, וכמובן שיש מצוה לעשות מה שיכול משום צער בעלי חיים. ונראה שאם אינו יכול לטפל הן מחמת טורח והן מחמת ממון טוב שיפקיר את הבעל חי, שלא יהיה תחת רשותו. ועדיף להפקירו באופן שאחרים ירצו לזכות בו ולסייע לו.
