חסר במשלוח מי משלם
שאלה:
בחברת משלוחים שעורכת משלוחים של חבילות מעיר לעיר, יצא שליח אחד עם רכב שיש בו חבילות לעיר בית שמש, והיו שם עוד 15 חבילות למודיעין בתוך שקית גדולה שצריכים להמסר לשליח אחר. אותו שליח שהיה צריך לקחת את החבילות למודיעין הגיע ולקח את השקית מהרכב, בזמן שהשליח בעל הרכב לא היה שם. וכאשר הגיע למודיעין הוא גילה שיש שם 14 חבילות בלבד, כעת לא ברור מתי נאבדה החבילה הנוספת.
השליח שלקח טוען שיש רק 14, והוא מצידו לא ספר בכלל כמה לקח. והשליח השני טוען שהיה 15 ומדוע לקחת כשלא הייתי שם, ולא המתנת לי?
שאלה נוספת: בחבילה שנאבדה היו כרטיסים לאיזה מורה, והיא טוענת שהיא עבדה עליהם שבוע שלם, והיא מבקשת על העבודה הזאת אלף דולר, השאלה אם היא נאמנת שזה היה שם, ואם יכולה לטעון שהשווי שלהם הוא אלף דולר. נכון שבד"כ שומר שוכר חייב לשלם באבידה, אבל אולי השומר יכול לטעון שרגילים לשלוח דברים קטנים כמו עוגה במשלוח כזה שעולה כמה שקלים, ולא דברים יקרים. וכי אם יטען אחד שהיה במשלוח יהלומים יחייבו את המשלוחן לשלם לו יהלומים?
תשובה:
אם המשלח יודע שהדרך הוא למסור למישהו אחר, הרי שהוא עשה שליחותו בכך שהוא נטל והניח עבור אחר, כמבואר בחו"מ סימן קכא, ונאמן על כך והוי כאומר 'החזרתי'. אולם אם המשלח לא מכיר את כל המסלול והדבר גם לא משנה לו ולא על דעת כן הוא עשה, ומבחינתו הוא טוען – נתתי לך חבילה תשלם לי, אזי הוא שומר שכר וחייב בגניבה ואבידה.
כמובן, שהדיון הוא רק כלפי השליח הראשון, אבל השליח השני מלבד מה שהוא טוען שכלל לא ידוע לו כמה חבילות היו, הרי ברור שא"א לתבוע את השליח השני, אא"כ ידוע ומוסכם מראש גם מצד המשלח שהמשלוח עובר לשני, שאז זה נעשה כשומר שמסר לשומר בידיעת הבעלים, ונכנס בספק אם נאבד אצל הראשון או אצל השני, ואם כל אחד מהם טוען ברי שלא נאבד אצלו, הכלל הוא 'המוציא מחבירו עליו הראיה'. (ועיין עוד בסימן רצ"א סכ"ו ובש"ך שם).
בנוגע לשאלה השניה, בסימן רח"צ נפסק להדיא דשומר שנתחייב לשלם ולא יודע כמה, והבעלים טוענים שהיה שם סך מסויים [שהם אמודים בו], והשומר משיב אינו יודע – הרי זה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דחייב הכל בלא שבועה, דמתוך שאינו יכול לישבע משלם.
השני, כאמור, לכאורה אינו חייב בכלל. אבל הראשון אם אין המשלח יודע שיש כאן כמה שליחים בדרך, הראשון חייב בגניבה ואבידה כדין שומר שכר. ומאחר שהוא מודה שהיתה חבילה, והרי שוה פרוטה בודאי היתה שווה, רק שאינו יודע כמה, ממילא יש לחייבו מדין דמחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם.
