חיוב לברך מאה ברכות בכל יום לנשים
שאלה:
האם נשים בכלל חיוב של לברך מאה ברכות בכל יום, והאם חיוב זה מה"ת או רק מדרבנן?
תשובה:
הנה הלכה פסוקה ברמב"ם (הל' תפילה פ"ז הי"ד) ובשו"ע (או"ח סימן מ"ו ס"ג) שחייב לברך מאה ברכות בכל יום, ומצינו כמה טעמים ומקורות להלכה זו, ונבאר. הנה מקור הלכה זו במנחות (מ"ג ע"ב):
"תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך". וברש"י "מה ה' אלהיך וגו' – קרי ביה מאה". ועיין בזוה"ק (ח"ב קכ"ז ע"א וח"ג רנ"ד ע"א) "אל תקרי מה אלא מאה".
ב. ועוד מצינו במדרש (במדבר רבה פרשה י"ח סימן כ"א ותנחומא פר' קרח סימן י"ב) שדוד המלך תיקן הלכה זו בשעת המגיפה כאשר בירושלים עיה"ק היו מתים כל יום כמאה אנשים במגיפה ועמד ותיקן שיברכו מאה ברכות בכל יום ופסקה המגיפה, ודרשו כן מדכתיב (שמואל ב' כ"ג א') "נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על" ע"ל בגמטריא ק'.
והטור הביא מאמר זה בשם נטרונאי גאון (סימן מ"ו), ובשבלי הלקט (ענין תפלה סימן א') כתב שמצא טעם זה בשם רבינו שלמה, עי"ש.
ג. בספר כלבו (סימן קכ"ב) וכן היא בדרשת מהר"י שועיב תלמיד הרשב"א (פרשת עקב ד"ה ועתה נפרש) כתבו שתיבת מודים בברכת ההודאה בגמט' מאה, ומכאן שעיקר ההודאה להקב"ה בכל יום ויום ע"י מאה ברכות.
ד. בשו"ת יוסף אומץ (סימן נ') כתב שראה בספר כתנות אור לבעל פנים מאירות (פרשת נצבים) שמאה ברכות באים לכפר על צ"ח קללות שבמשנה תורה, ושוב מצא שכבר כתב כן בספר הרוקח (סימן ש"כ), עי"ש.
מה"ת או מדרבנן
הנה הרמב"ם (סהמ"צ שרש א') הביא שהבה"ג מנה מצוה זו בהדי תרי"ג מצוות והרמב"ם דחה דבריו, דאין כאן אלא מצוה מדרבנן ואין מצוות דרבנן בכלל מנין התרי"ג.
ואף דמשמע לכאורה שדעת הבה"ג דאכן הוי זאת מצוה דאורייתא ומה שדרשו במנחות הוי דרשה גמורה, באמת נראה טפי דכו"ע מודים דאין כאן אלא מצוה מדרבנן, ובאמת אין לנו ברכה דאורייתא מלבד ברכות המזון וברכות התורה לדעת חלק מהפוסקים, אלא שדעת הבה"ג שאף מצוות מדרבנן שהסמיכו על המקראות הוי בכלל המנין כידוע.
וביותר נראה כן מדברי התוס' (מנחות שם) שפירשו בכמה דרכים איך למדו הלכה זו מדכתיב "מה ה"א שואל מעמך" הלא מה כתיב ולא מאה, והביאו בשם ר"ת דמאה אותיות חסר אחת יש בפסוק זה, וכאשר הקרי הוא שואל מלא, ולא כדכתיב שאל חסר אכן יש בו ק' אותיות, ועוד דאם קוראים מאה ולא מה יש ק' אותיות. ועוד כתבו שם בתוס' פירוש אחר, דבא"ת ב"ש מ"ה הם צ"י שהם בגמטריה ק', עי"ש.
וברור שכל הפירושים הללו הם בדרך רמז ואסמכתא ולא בדרך דרשה גמורה וילפותא, וכך כתב עוד הראבי"ה (מס' ברכות סימן קמ"ו) דהלכה זו תיקנו חכמים ואסמכוה אקרא, עי"ש.
אמנם בספר המנהיג לרבינו אברהם בן נתן הירחי (עמוד ו' – דפוס ווארשא) כתב "ודבר זה מסורת בידינו מאבותינו למשה מסיני, שיש לברך מאה ברכות בכל יום מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים".
ולכאורה משמע מדבריו דהוי הלכה למשה מסיני, אך יש לתמוה זו מנין לו, ומה הכרח יש לומר כן.
ומשו"כ נראה אף בדבריו שאין כוונתו להלממ"ס אלא דהוי תקנה שתיקן משה רבינו, וכך משמע מהמשך דבריו שם "ונראים הדברים שאחר שיסדם משה רבינו ע"ה, שכחום וחזר ויסדם דוד המלך כלפי מה שראה שהיו מתים מאה בכל יום וכו', ושוב שכחום וחזרו חכמי התלמוד ויסדום כמו שמפורש בברכות בירושלמי", ודוק בזה.
והנה במנחות שם אמרו "רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי טרח וממלי להו באיספרמקי ומגדי". וכ"ה בטור ובשו"ע (סימן ר"צ ס"א).
ובמחזיק ברכה להחיד"א (שם) דקדק מדאמרו שכך נהג רב חייא משמע שאין זה מעיקר הדין אלא מדת חסידות, עי"ש.
אך לכאורה מבואר להדיא מדברי הגמ' והפוסקים דחיוב גמור יש כאן ולא מדת חסידות בעלמא דהלא אמרו "חייב אדם לברך מאב ברכות בכל יום", וכ"ה לשון הרמב"ם והשו"ע, כנ"ל.
אך יש מקום לומר דחיוב זה מבוסס על הברכות שאכן תיקנו חכמים לברך בכל יום ויום, והרמב"ם והטור אכן הלכו ומנו מהן אותן מאה ברכות, וכונתם לומר דכל הברכות הללו חובה המה ולא רשות, אבל בימים שלא מברכים בהם מאה ברכות בסדר היום, החיוב להשלים מאה ברכות ע"י אכילת פירות ומעדנים אינו מעיקר הדין אלא מדת חסידות בלבד. ואכן לא כתוב בשו"ע שחייב להשלים, אלא ירבה בברכות, עי"ש. ודו"ק בזה. ועדיין צ"ע.
האם נשים בכלל חיוב זה
והנה יש לעיין האם גם נשים חייבות לברך מאה ברכות בכל יום. ולא מצינו לאחר מרבותינו הראשונים וגדולי הפוסקים שכתבו שגם נשים בכלל. ולכאורה יש להוכיח שפטורות הן. דהלא מבואר בשו"ע דבשבת ויו"ט יש להרבות בברכות כדי להשלים, כיון שבשבת יש פחות ברכות בתפילת העמידה, ויש לתמוה שלא מצינו הלכה דהנשים צריכות להרבות בברכות על הפירות כדי להשלים מאה ברכות בכל יום, שהרי הן פטורות מכמה וכמה ברכות, וחסר להם מן המנין בכל יום, שהרי אינן מברכות על הציצית והתפילין, ואינן אומרות קריאת שמע בברכותיה, ונחלקו הפוסקים אם מברכות ברכות התורה.
ועוד דהרי כתב המגן אברהם (סימן ק"ו סק"ב) דנשי דידן כלל לא נהגו להתפלל תפילת העמידה ויוצאות ידי חובת תפילה בתפילה ובקשה שאומרות כל בוקר, ולמה לא מצינו שעליהם להשלים מאה ברכות על הפירות וכדומה.
ולענ"ד זה ראיה גדולה שאין הנשים בכלל מצוה זו, אלא שטעמא בעי, דהלא מצוה זו לאו זמן גרמא, דאין זמן מסויים מתי צריך לברך מאה ברכות אלה, אלא שיברך אותם בכל יום.
והנה בקידושין (ל"ד ע"א) אמרו דאין להקיש מזוזה לתלמוד תורה לפטור את הנשים ממזוזה כיון דבמזוזה כתיב למען ירבו ימיכם, וכי "גברי בעי חיי, נשי לא בעי חיי".
ולכאורה יש לומר דאם מאה ברכות בכל יום יש בהם להציל מן המגיפה כמבואר לעיל לגבי תקנת דוד מלך ישראל, וכי נשי לא בעי חיי, ואם כן פשיטא דיש לחייב אף את הנשים במצוה זו.
אך באמת אין לדמות בזה מאה ברכות למזוזה דעד כאן לא אמרו אלא במזוזה דמקרא מלא דיבר הכתוב למען ירבו ימיכם, הרי שכל המקיים מצוה זו מתברך באריכות ימים ושנים, משא"כ במאה ברכות שאין כאן אלא סגולה בעלמא שגילה דוד המלך, ובפרט לפי מה שכתב בספר המנהיג שמשה רבינו תיקן מצוה זו אלא שנשתכח וחזר דוד ויסדה.
אך מ"מ צ"ע למה נשים אינם בכלל מצוה זו.
ולענ"ד נראה בזה דכל עיקר מצוה זו לא תיקנו אלא לאנשים שבסדר יומם אכן מברכים מאה ברכות בכל יום וכמפורש ברמב"ם, בטור ובמשנה ברורה שם, ולא באו לזרז אלא למזורזים, ואף להזהיר שאם במקרה חיסר חלק מן הברכות כגון ביום הכיפורים או בימי התענית שאינו מברך על המזון או מכל סיבה אחרת שעליו להשלים, ואילולי שבסדר יומו של אדם מישראל אכן מברך הוא מאה ברכות בכל יום לא היו מחדשים הלכה זו שעליו להמציא המצאות ולחדש דרכים לברך מאה ברכות.
ומשום כן נראה דאין הלכה זו אמורה אלא באנשים אבל נשים שבסדר יומם אין עליהם לברך מאה ברכות באמת לא תיקנו שיברכו מאה ברכות בכל יום, ובאמת לא מסתבר שעל האדם לאכול ולשתות ולהריח בשמים וכדו' כדי לברך, אלא אדרבה כל עיקר מהות ברכות הנהנין אינה אלא דכאשר האדם בא להנות מן העולם עליו לברך את ה', על חסדו וטובו ועל הנהנה לברך, ולא על המברך להנות כדי לברך.
ודו"ק בזה, כי אף שהדברים נראין דברי חידוש לענ"ד הם פשוטים ומתיישבים על הלב.
