הקדמת מעות לקעמפים
שאלה:
בימי הקיץ בארצות הברית שוהים הילדים והבחורים בקעמפים שבהרים. מנהלי הקעמפים הרוצים להתארגן מבעוד מועד מתחילים את הרישום כבר בימי החורף, והם מציעים הנחה של 15%, למי שמשלם את כל הכסף כמה חודשים מראש. ואם נרשמים ומשלמים רק מקדמה, לא מקבלים את ההנחה. לאור המודעות הגדלה בארצות הברית אצל הציבור בהלכות רבית, שואלים האנשים איך מותר לתת הנחה עבור מי שנותן הלוואה למנהלי הקעמפים על ידי התשלום מראש, ומהו הדרך לעשות זאת בהיתר. והאם יש הבדל בין קעמפ [מחנה עם לינה] לדעי-קעמפ [מחנה יומי בעיר בלי לינה].
תשובה:
תשלום הקעמפ מורכב משני דברים.
- שכירות מקום הקעמפ, שדינו הוא שמותר להוזיל עבור תשלום מראש, אם המקום כבר קיים אצל הבעלים.
- תשלום עבור אוכל, ושכר לצוות המלמדים, ושאר השירותים שאסור להוזיל עבורם, או לשמור את המחיר עבור תשלום מראש.
לכן יסכם ויכתוב, שכל ההנחה הוא רק עבור שכירות המקום, ואילו על שאר השירותים הוא משלם מחיר מלא.
ולכן בפרסום יכתבו שהמחיר לקעמפ הוא כך, [מחיר מלא], ולנרשם ומשלם עד תאריך פלוני יש הנחה בסכום מסויים עבור שכירות המקום. למשל, הקעמפ עולה 2,000 $ ולמשלם עד ראש חודש אייר יש הנחה של 300 $ עבור שכירות המקום.
ההיתר הוא דוקא כאן שמדובר בעיסקה אחת על הכל, אבל כאשר יש ביניהם הלואה רגילה, אין היתר להוזיל למלוה על מקח אחר.
סברת הדברים:
נפסק בשו"ע (סי' קעג ס"ז) במי שמוכר חפץ לחבירו, אסור לו לתת הנחה למי שמקדים לשלם לפני שמקבל את המוצר. ואם למוכר יש את המוצר ברשותו, אז מותר למכור בזול, אך אין לו לפרש שני מחירים, שאם משלם עכשיו מקבלו במאה, ואם משלם לאחר זמן בשעת קבלת המוצר אז מחירו הוא מאה ועשרים.
הנה בנידון שלנו לכאורה ישנם שתי חסרונות, הן המוצר עדיין לא קיים, הקעמפ לא פעיל, את מה שמחלקים שם עדיין אינו ברשות המנהל, וכן הוא מפרש שני מחירים, שיש הנחה למי שמקדים לשלם לעומת מי שמשלם לאחר זמן שמשלם מחיר מלא.
ולכן ישנו פתרון שניתן לסכם שההנחה הגדולה היא רק עבור שכירות המקום ששייך למנהלי הקעמפ, ואילו עבור שאר השירותים, שהם מקח ואסור לקבל הוזלה על ההקדמה, משלם מחיר מלא.
ביאור ההיתר הוא, שעבור שכירות יש היתר מיוחד לתת הנחה למי שמקדים לשלם, ואף מותר לפרש שני מחירים (שו"ע סי' קעו ס"ו, רבית הלכה למעשה פי"ד ס"א). ומאחר שבקעמפ יש גם מקום שנמצאים בו, וחלק מהתשלום הוא עבור שכירות המקום, לכן ניתן לעשות את העצה הזו, ולחלק את התשלום לשנים, כאשר כל ההנחה היא עבור שכירות הקרקע בלבד. וזאת כאשר המקום כבר קיים, ושייך למנהלי הקעמפ, שאז בידו להשכירו כבר מעכשיו.
ועל שאר השירותים שמקבל אינו מוזיל כלום, ואף שאסור גם להבטיח המחיר מפני עליות עבור הקדמה, מכל מקום כאן מותר, היות שכל מי שנרשם גם אם אינו משלם רק דמי רצינות גם ישמור לו המחיר, לכן מותר.
אלא שיש מי שהעיר על זה, שכאשר צריך לשלם את כל הסכום מראש כדי לקבל את ההנחה, נמצא שיש כאן הוזלה עבור הלואה, שהמנהל אומר מי שיקדים לי מעות עבור שאר השירותים יקבל הנחה עבור הקרקע, וזה אסור כמפורש במשנה (ב"מ סד, ב), המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית. והרי כאן יש הלואה במה שמקדים לו המעות עבור שאר השירותים.
ומצאנו כעין זה לגבי מי שמקדים מעות על המקח, שיש שני אופנים איך מותר להקדים מעות עבור מוצר, 'יש לו' ו'יצא השער'. והיינו אם יש למוכר את החפץ ברשותו מותר אף להוזיל מהמחיר, ואם אין החפץ ברשותו אבל יצא השער לאותו חפץ אז מותר לשמור לו על המחיר, שהם קובעים מחיר כפי השער, ואף אם הוא יעלה עד לקבלת החפץ, הקונה לא יצטרך לשלם יותר.
רע"א (על גליון השו"ע קעג ס"ו) מביא עצה בשם התפארת למשה למי שרוצה למכור סחורה בזול למי שמקדים לו מעות, ויש לו רק חלק מן הסחורה ברשותו, שיכול למכור את החלק שיש לו ברשותו בזול, ואת שאר הסחורה במחיר השער. כגון שרוצה למכור לו שוה ו' בה', ויש לו אחד וחצי ברשותו, יכול למכור לו אחד וחצי במחיר של חצי, ואת שאר הארבע וחצי כפי השער בארבע וחצי. הרי שאף שגם מקבל מעות לכל הסחורה, מותר לו לעשות הנחה לחלק שיש לו.
אלא שיש להעיר על זה, כי רע"א מביא עוד בהמשך דבריו בשם מהר"י הלוי (רבית סי' ד), שכותב כעין היתר זה במי שקונה דינר וטריסית במחיר של דינר, ודי שיש בידו מעט יותר מטריסית. ומהר"י הלוי מגביל את הדין בתנאי שלא ניכרת ההוזלה. הרי שבהיתר זה צריך שלא יהא ניכר שמוזיל לו הרבה, והרי כאן בקעמפים נמצא שנותן הוזלה גדולה, אם נפרש את כל ההוזלה על שכירות המקום.
ויש לומר שיש לחלק בין הציור של מהר"י הלוי לבין הציור של התפארת למשה. המהר"י הלוי מיירי שחלק מן העיסקה הוא מקח בהוזלה וחלק הוא הלואה, ובזה הוא מגביל שלא יהא ניכר שנותן הוזלה גדולה שמתפרש שההוזלה היא אף עבור ההלואה.
אבל התפארת למשה מיירי שכל העיסקה בנויה ממקח, והיא מתחלקת לשני חלקים האחד פסיקה בהוזלה על חלק הסחורה שברשותו והשני פסיקה על השער על החלק השני, ובזה אינו כותב שיש הגבלה שלא יהא ניכר שההוזלה עבור שאר המקח. כלומר, ההגבלה שאין לעשות הנחה כאשר יש גם הלואה, רק מצאנו בהלואה ממש ולא בהלואה דרך מקח.
אך בחידושי רע"א (ב"מ סד: ד"ה ומזה יש לעיין. ועי' בגרסה המדוייקת בספר כתב וחותם לרע"א שם) מחלק גם בהלואה דרך מקח, בין היכא שחל הקנין על המקח לבין היכא שלא חל שום קנין, והוא מתיר להוזיל על חלק הסחורה שיש לו, רק כאשר על שאר הסחורה יצא השער, שאז בדיני חושן משפט הוה כקנין וחל המקח (עי' חו"מ סי' רט ס"ו). וממילא אין לשאר המעות דין של הלואה אלא של מקח. אבל במקרה שלנו בקעמפים, אין על שאר השירותים שום חלות קנין בדיני חושן משפט, כי אינם ברשותו של המוכר ולא יצא השער עליהם, ולכן יש צד לומר שדין המעות כמו הלואה, ושוב יש לנו את ההגבלה של המהר"י הלוי שאין לעשות הוזלה גדולה הניכרת (מכל מקום כיון שבשו"ע רע"א מתיר זאת, מדהביא את דברי המהר"י הלוי שמיירי בגוונא של הלואה, נקטינן להלכה כדבריו בשו"ע שכתבן להלכה לעומת דבריו על הש"ס שהם בדרך לימוד).
ויש לומר מהלך נוסף, להתיר לעשות הוזלה על חלק השכירות אף שיש גם הקדמת מעות על שאר השירותים, והוא, שכל ההגבלה של מהר"י הלוי שההוזלה לא תהיה ניכרת, היינו שלא יהא ניכר כלפי כל העיסקה כולה, שביחס לכל העיסקה לא יהא ניכר שמוזיל לו הרבה ויפרשו את ההוזלה עבור הלואת שאר המעות, אבל אם אינו הוזלה גדולה כלפי כל העיסקה אף שהיא הוזלה גדולה ביחס לחלק שמוזיל לו עליו, אין בכך כלום. וכמו בציור המהר"י הלוי עצמו שבשאלה מיירי שנותן לו ק' כאן על מנת שיתן לו במקום פלוני ק"כ.
וכשמהר"י הלוי כותב את ההגבלה שלא יהיה הוזלה גדולה הניכרת שהיא מחמת ההלואה, הוא מציין למה שנפסק בריש סי' קעג, שאין היתר אלא במעלהו מעט, ושם מבואר דהיינו שוה ה' בו' שהוא שיעור של 20% (רע"א על הש"ך סי' קעג סק"ה. ופתחי תשובה סי' קעג סק"ד. רבית הלכה למעשה פ"י סי"ח). וכן בנידון דידן בקעמפים, אף אם כלפי שכירות המקום עצמו נותן לו הוזלה גדולה, אך כיון שכלפי כל העיסקה כולה אינו אלא 15%, ממילא אין בזה איסור. ומדברי רע"א שמביא להלכה את דברי התפארת למשה בד בבד עם דברי מהר"י הלוי, הרי שלומד שיש היתר גם כאשר שאר המעות הם ניתנים כהלואה, בתנאי שההוזלה לא תהיה ניכרת כלפי כל העיסקה כולה, והיינו עד שיעור של 20%, כמבואר בדברי מהר"י הלוי.
יש לציין שכל ההיתר נאמר דוקא כאשר מדובר בעיסקה אחת, דהיינו שגם חלק ההוזלה וגם חלק הקדמת המעות הם עבור עיסקה אחת גדולה, אך אם הם שני דברים נפרדים שנותן לו הלואה, ובנוסף מוזיל לו עבור איזה מקח, הוא אסור, כאשר נפסק שהמלוה את חבירו לא ידור בחצירו חינם ולא ישכור ממנו בפחות (סימן קסו ס"א. ועי' בחידושי רע"א ב"מ דף סד ע"ב ד"ה מתניתין).
נשאר לנו לבאר מדוע אין כאן איסור של החזקת מחיר, שמחזיק את מחיר הקעמפ אף אם יעלה, תמורת הקדמת מעותיו. והתשובה הוא שאין בזה איסור, מכיון שאת המחיר הוא גם מחזיק עבור מי שלא שילם מראש ורק נרשם ושילם מקדמה, הרי מוכח שאין החזקת המחיר עבור הקדמת המעות.
וצריך שיפרש להדיא בחוזה שיש כאן שני חלקים לעיסקה, שכירות המקום והזמנת שאר השירותים ושההוזלה היא על השכירות בלבד. [אמנם אין לחלק את הדבר לשתי עסקאות נפרדים לגמרי, שהרי צריך שההוזלה תהיה ביחס לכל העסקה כדי שלא יהא נראה כהוזלה גדולה].
גם בדעי-קעמפ שבעיר שהפעילות במקום רק ביום, ולנים בבית בלילה, נראה שניתן לעשות את הפתרון הזה, ולהגדיר את חלק ההוזלה עבור שכירות המקום, שהרי יש להם מקום שבו שוהים, מתפללים ולומדים ועושים בו את הפעילויות, וכאשר אותו מקום כבר נמצא ברשותם של המנהלים, הם יכולים להשכיר אותו מראש למי שנרשם ומשלם.
פתרון נוסף
פתרון נוסף שניתן לעשות, והוא פתרון פשוט לכל פעם שרוצה ליתן הוזלה עבור הקדמת מעות של איזה מקח.
והוא מובא בספר רב פעלים (חלק ב, יו"ד סי' יד. והוא מובא בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' צט אות ד סק"ג), במי שרוצה שיקדימו לו מעות עבור ספרים שידפיס, והוא מוכר בזול למי שמקדים מעות, אך הספרים עדיין אינם בעולם, שיעשו כך, המוכר יתחייב בשטר למסור לו הספרים בעת שיודפסו, כפי שיהיה שווים באותו זמן, והקונה יכתוב שטר התחייבות על סך סכום הנ"ל, שיהיה שווה כשיודפסו, וימסרו את השטרות זה לזה. לאחר מכן ימכור המוכר את השטר חוב של הקונה, לקונה בעצמו בזול, והוא היתר גמור כפי שנפסק בשו"ע (סימן קעג ס"ד).
וגם כאן בקעמפים, יכול ליתן לכולם את אותו מחיר, [מחיר המלא] ויקבל צ'קים דחויים לזמן תחילת הקעמפ, ויתן אפשרות למי שרוצה, לקנות את הצ'ק בחזרה בפחות על ידי תשלום מזומן.
ולמשל אם המחיר המלא הוא 2,000 $ עבור הרישום לקעמפ, אז יקבל את הסכום הנ"ל בצ'ק על תאריך תחילת הקעמפ, ויודיע שמי שרוצה לקנות בחזרה את הצ"ק שלו, יוכל לעשות זאת עד תאריך מסויים ב- 1,700 $ מזומן.
