הנחת תפילין בתשעה באב הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א

שאלה:

כיצד יש לנהוג בתשעה באב לענין הנחת תפילין, האם להתעטף בטלית ולהניח תפילין בשחרית, או אין להניח אלא רק במנחה?

תשובה:

דעת הפוטרים מתפילין בתשעה באב

נחלקו הראשונים בעיקר חיוב הנחת תפילין בתשעה באב. הרא"ש (תענית פ"ד סי' לז) הביא דעת מהר"ם מרוטנבורג, שאין להניח תפילין בתשעה באב, כמבואר בגמרא (מועד קטן טו ע"א) לענין אבל ביום ראשון שאסור להניח תפילין, שנאמר (יחזקאל כד יז) פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ, מכלל ששאר אבלים אסורים בהנחת תפילין. והסביר רש"י (כתובות ו, ב) שהרי האבל מעולל בעפר קרנו, ואין זה פאר לתפילין, ומבואר בגמרא (מועד קטן כא ע"א) שהאיסור הוא ביום הראשון לאבלו בלבד, מפני שעיקר המרירות יום אחד, שנאמר (עמוס ח, י) 'וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר'. וביאר מהר"ם מרוטנבורג שהרי אין לך יום מר יותר מתשעה באב, שנקבעה בו בכיה לדורות (תענית כו, ב), ונאמר (איכה ב א) 'הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל'. וכן כתב הרוקח (הלכות תשעה באב) שבתשעה באב אין מתעטפין בטלית, על שם (איכה ב יז) 'בִּצַּע אֶמְרָתוֹ', ולא מניחים תפילין, על שם 'הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל' וכן בשבלי הלקט (סי' ער) הביא שיש נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב, שנאמר (ישעיה סא ג) לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, מכלל שבמקום שיש אפר אין פאר, ובתשעה באב נאמר (איכה יב י) 'שְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן הֶעֱלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם'.

דעת המחייבים בתפילין בתשעה באב

אולם רוב הראשונים כתבו שהרי יש הבדל בין אבלות חדשה לאבלות ישנה (עי' יבמות מג, ב), ובאבלות חדשה כגון שנפטר לו אחד משבעה קרובים ב"מ, ביום הראשון אינו מניח תפילין, אך באבלות ישנה כגון תשעה באב, חייבים להניח תפילין, ואם אינו מניח באותו יום, הוי קרקפתא דלא מנח תפילין ועוונו חמור מאד. וכך מבואר בתשובות הגאונים (שערי תשובה סי' קנה ורסו) בשם רב ששנא גאון, שתשעה באב חשיב אבלות ישנה וחייבים להניח בו תפילין. וכן דעת רב האי גאון, וכ"כ בשו"ת הרשב"א (ח"ה סי' ריד) בשמו, ספר העיטור (הל' תפילין עמ' ס) ואור זרוע (ח"ב סי' תלט) בשם רבינו יצחק בעל התוס'.

וכן משמע מדברי הרמב"ם (הל' תעניות פ"ה הי"א) שכתב: "ומקצת חכמים נוהגים שלא להניח תפילין של ראש בתשעה באב", ומדייק המגיד משנה שדעת הרמב"ם שדין תשעה באב כדין שאר הימים לענין תפילין, אלא שרק מקצת חכמים נהגו שלא להניחן, והעיקר דעתו שצריך להניח תפילין גם בתשעה באב. וכן כתב הרא"ש (שם) שחייבים להניח תפילין בתשעה באב, כיון שהאבל עצמו לא נאסר בהנחת תפילין אלא ביום הראשון, ואין תשעה באב חמור יותר משאר ימי אבלות, שהרי מותר מן הדין לעשות מלאכה בתשעה באב, ורק במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב אין עושים (פסחים נד, ב), ואילו האבל אסור בעשיית מלאכה כל שבעה (מועד קטן כב, ב). וכן שנינו (בתוספתא, וכן בירושלמי תענית פ"א ה"ח) שאין שואלים שלום בתשעה באב, אבל משיבין שלום את ההדיוטות בשפה רפה ובכובד ראש, ואילו באבל כל שלשה ימים הראשונים אפילו הקדימו ושאל בשלומו, אינו משיב שלום. הרי שיש חילוק בין אבלות חדשה לאבלות תשעה באב.

וכן כתב הרמב"ן (תורת האדם פו ע"ג, וחידושיו סוף תענית) שבתשעה באב אינו חמור יותר מאבלות ביום שני לאבלו שמניח תפילין, שהרי תשעה באב מותר מן הדין בעשיית מלאכה ובהשבת שלום. וכן ביאר הריטב"א (תענית ל. ד"ה ת"ר) והר"ן (תענית, דף י. מדפי הרי"ף) והנימוקי יוסף (תענית, עמ' עו) ובספר הבתים (עמ' קצז). וכן פסק מרן בשו"ע (סי' לח ס"ו, תקנה ס"א) שחייבים להניח תפילין בתשעה באב.

שעת הנחתם ביום אבלות תשעה באב

ולענין זמן הנחתם, כתב מרן הבית יוסף (סי' תקנה) שנהגו העולם לא להניח תפילין בתפילת שחרית, ובמנחה מניחין אותם. מרן דיבר בזמנו לפני 450 שנה, מה שנהגו בקהילות בצפת, אז לא היו יודעים מה מנהג ירושלים, מנהג חברון, כי לא היו שיירות מצויות כל כך באופן שידעו מה המנהגים, ובצפת היה המנהג שאין מניחים תפילין בשחרית אלא רק במנחה. ובהגהות מיימוניות (פ"ה הי"א אות ג) הביא שמהר"ם היה נוהג להניח תפילין במנחה. וכן פסק מרן בשולחן ערוך (סי' תקנה ס"א): נוהגים שלא להניח תפילין בשחרית בתשעה באב, ולא טלית, אלא לובשים טלית קטן תחת הבגדים בלא ברכה, ובמנחה מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם.

קריאת-שמע בלי תפילין

ולכאורה יש לשאול על המנהג שכתב מרן הבית יוסף שנהגו העולם להניח רק במנחה, הרי מבואר בגמרא (ברכות יד, ב) "כל הקורא קריאת-שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו", והאיך אפשר להתפלל שחרית בלי תפילין. אלא שכבר כתב הרמ"ע מפאנו באלפסי זוטא (ברכות יד ע"ב) שכל שמניח טלית ותפילין אחר כך באותו יום, אינו נחשב מעיד עדות שקר, שהרי מביא אדם קרבנו היום ונסכיו אפילו לאחר עשרה ימים (מנחות טו ע"ב). וכן כתב הגאון רבי יצחק שמעלקיס בשו"ת בית יצחק (או"ח סי' יז אות ג) שלא אמרו כאילו מעיד עדות שקר בעצמו אלא כשאינו מניחם כלל, אבל לא אם מניחם באותו היום. וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' שנט), חתן סופר (שער ק"ש וברכותיה, עמ' סז) ועוד. ולכן מי שנתעורר מעט מאוחר וחושש שעד שיגיע לקריאת-שמע בסדר התפילה, יעבור זמנה, יכול לקרוא קריאת-שמע, כיון שדעתו להניח תפילין אחר כך.

המאירי (ברכות יד ע"ב) כתב שלא אמרו כן אלא כשעושה כן דרך זלזול ופריקת עול מצות תפילין, מה שאין כן אם עושה מטעם אחר, כגון משום גוף שאינו נקי וכיו"ב. ולפי זה כל שנוהגים כן בתשעה באב מטעם אבלות, אין בזה חשש משום כאילו מעיד עדות שקר. וכן מוכח במשנה (ברכות כב ע"ב) לענין מי שירד לטבול סמוך להנץ החמה, "אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות קריאת שמע עד שלא תהא הנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא, ואם לאו יתכסה במים ויקרא", והרי בכהאי גוונא הוא קורא קריאת-שמע בלא תפילין, ולא חששו משום שהוא כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, וכן כשאינו מניחם בקריאת- שמע מחמת אֵבֶל תשעה באב, ולא משום פריקת עול וזלזול.

מנהג הנחת תפילין בשחרית

אולם כיום אנו רואים שרוב תושבי ארץ ישראל מתפללים שחרית בתפילין כבכל יום, ומה שביארנו הוא על המנהג שכתב הבית יוסף שמתפללים שחרית בלי תפילין ואין מניחים אלא רק במנחה. והרי מנהג זה אינו כמו שפסק מרן בשולחן ערוך שקיבלנו הוראותיו.

והתשובה לכך, שמרן הבית יוסף בהקדמתו כתב, שבהלכותיו לא בא לעקור מנהגים קדומים שנהגו בארץ ישראל קודם שפשטו הוראותיו בספרו השו"ע. וכמו כן לענין הנחת תפילין בתשעה באב שחרית, המנהג הקדום הוא להניח תפילין בשחרית, והוא מנהג עתיק יומין בירושלים מלפני יותר מחמש-מאד שנה, כמובא בקונטרס חידושי דינים מרבני ירושלים, משנת רס"ט (נדפס בסוף ספר חיים וחסד, להגאון רבי חיים יצחק מוסאפיא זצ"ל), ושהגאון רבינו יצחק אבוהב היה מסירם מיד לאחר תפלת שמונה-עשרה קודם הקינות. ואילו מרן הבית יוסף נפטר בשנת של"ה, שישים ושש שנה לאחר מכן, וכתב המנהג הנהוג בצפת. אך בהגלות נגלות אשר משנת רס"ט, כבר היה מנהג עתיק יומין להניח תפילין בשחרית, כך יש לנהוג, ובעצמו כתב מרן הבית יוסף שלא בא לעקור מנהגים קדומים בארץ ישראל ובירושלים.

וכך היה מנהג קהל קדוש 'בית אל' בירושלים משנים קדמוניות, כפי שהעידו בספר חסד לאלפים (סי' לח) ובכף החיים (סי' תקנה). גם הגאון רבי ישראל משה חזן בספר איי הים (עמ' סב) כתב שהמנהג הפשוט בקהל קדוש 'בית אל' שבעיה"ק ירושלים, להתפלל בפומבי בשחרית תשעה באב עם התפילין, ובשני זוגות, רש"י ור"ת, כמו בכל שאר הצומות, כמו שנהגו הרב שר שלום שרעבי, וכן הנהיג אחריו מרן מלכא מהרי"ט אלגאזי, ואחריו הראשון לציון הגאון רבי חיים אברהם גאגין, וכך הוא עד היום הזה.

גם הראשון לציון רבי חיים משה אלישר בשו"ת משה האיש (או"ח סי' כג אות ו) הביא מנהג ק"ק בית אל, שנוהגים להתפלל בטלית ותפילין בעשרה כמו בכל יום, ושכן נהג אביו הראש"ל מרן היש"א ברכה בביהמ"ד שלו, ושכן אנו נוהגים אחריו. ובשו"ת קרית חנה דוד (ח"ב עמ' קמה) העיד שמנהג זה נתפשט אחר כך בכל בתי הכנסת שבירושלים החדשה, זולת בבית-הכנסת על שם רבן יוחנן בן זכאי, שנהגו לעשות כמו שכתב בשו"ע להניח במנחה.

גם בספר נתיבי עם – שהיה גאון עצום ובקי במנהגי ירושלים (עמ' רכה) כתב שעכשיו הולך ומתפשט המנהג ברוב בתי הכנסת של הספרדים בירושלים להניח טלית ותפילין בת"ב בשחרית. וכ"כ הגאון רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי ז"ל בספר אר"י (עמ' סח).

כולם אגודה אחת

אמנם הגאון רבי שלום משאש זצ"ל [הוא עלה לירושלים בשנת תשל"ח עפ"י הזמנת מרן זצ"ל, והביאו לכהן כרב הראשי לירושלים, אחרי שראהו גדול בתורה], וכשבא הגר"ש משאש זצ"ל וראה מנהג ירושלים נגד מרן הבית יוסף, סבר שעושים כן על פי מנהג בית-אל שהוא מנהג המקובלים עפ"י הרש"ש, ושאל שהרי במקום שנחלקו בעלי הפשט והקבלה, הלכה כבעלי הפשט, [כפי שכתבו רבי אליהו מזרחי (ח"א סי' א), שו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' לו, פ, קח), מהרי"י אלגאזי בשלמי צבור (דף נג ע"א, ודף רלב ע"ג), שו"ת חתם סופר (או"ח סי' טז, כה, נא, ק, קצז, אהע"ז ח"ב סי' פה), שו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' מז) ועוד]. ואם כן כיצד נוהגים כמנהג בית א-ל, מתעטפים בטלית ומניחים תפילין בשחרית בתשעה באב, ולכן כתב לערער על המנהג בירושלים, ולהתפלל שחרית בתשעה באב בלי טלית ותפילין.

ברם, כבר ביארנו שאינו על-פי מנהג המקובלים, אלא הוא מנהג קדום מלפני חמש-מאות שנה, משנת רס"ט, ואין אנו משנים מנהגים קדומים שבארץ ישראל ולהנהיג תחתם מנהגים אחרים. וברוך ה' כי מרן זצ"ל הצליח במשימתו לאחד את בני ספרד תחת דגלו של מרן הבית יוסף, ותחת דגל מנהגי ירושלים הקדומים. ולעניני הקינות וסדרי התפילה וכו' שאין בהם נפק"מ להלכה, מה בכך שכל עדה תמשיך כמנהגה, אך בעניני הלכה, לאחר שעלו לארץ ישראל, יש לנהוג כבארץ ישראל, 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים' (ישעיה ב ג). רוב חכמי הדורות הקודמים, בעיקר הספרדים, היו בירושלים, ומכאן יצאה תורה והוראה לעם ישראל. ולכן יש להסביר בדרכי שלום שאין לעשות אגודות אגודות. ואם קיבלו, הנה מה טוב.

המזדמן לבית-הכנסת שנוהגים בשונה ממנהגו

הגאון האדר"ת בקונטרס הר המוריה (עמ' כח) נשאל באחד מבני אשכנז שהזדמן לו להתפלל שחרית תשעה באב אצל הספרדים שנוהגים להניח תפילין בבוקר, האם לנהוג כמנהגם, או יתפלל ביחיד בלי תפילין, והשיב שיעשה כמנהגם ויתפלל עמהם בתפילין, משום 'לא תתגודדו' (דברים יד א) וכפי שדרשו חז"ל (יבמות יד ע"א) אל תעשו אגודות אגודות, ותפילה בציבור עדיפא, ומצד הדין אין שום חשש בזה, שאינו אלא מנהג.

ומכל מקום מי שכבר הניח בשחרית, ובמנחה נזדמן לו להתפלל במקום שכולם מניחים תפילין במנחה, יחזור ויניחם בברכה, ובלא"ה יש נוהגים בכל תענית צבור להתעטף בטלית ולהניח תפלין במנחה, וכמ"ש בספר ויקרא אברהם (דף קכג ע"ד), וכנזכר בדברי מרן הבית יוסף (סי' מו) שהוא כדי להשלים מאה ברכות שצריך לברך בכל יום.