היו לו רק אלף דולר בגמר סעודת התנאים, למי יתנם, לשדכן או לבעל האולם
שאלה:
ראובן כל חייו השקיע בחינוך בניו ובנותיו, כמו שאמר הקדוש ברוך הוא על אברהם 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו', שהאהבה של הקדוש ברוך הוא לאברהם היא על הנחלת מורשתו לדורות הבאים, ואכן חפץ ה' בידו הצליח, ובתו גדלה לשם ולתפארת, וכשבגרה השדכנים רדפו אחריו, עד שאחד השדכנים הצליח לגמור שידוך למזל טוב עם בחור מבחירי הישיבות.
ההורים עשו את השידוך ביחד עם סעודת התנאים באולם, בגמר התנאים הגיע בעל האולם לבקש את כספו, וגם השדכן עמד שם בעינים כלות ומצפה על שכרו, אך התבייש לבקש, וראובן הרגיש שהשדכן מאד מאד היה שמח לקבל כעת את שכרו.
ראובן עומד נבוך, יש לו בכיס רק אלף דולר למי יתננו לבעל האולם, או לשדכן?
תשובה:
יש שני מיני שדכנים, שדכן שההורים הגיעו אליו ובקשו ממנו שיחפש שידוך לבנם, ודין השדכן הזה כפועל, ולשדכן כזה יש לשלם ביומו, אמנם יש שדכן שבס"ד עלה ברעיונו שידוך, והוא מיוזמתו מציע זאת להורים, בזה כתב הגר"א (חו"מ סימן פז ס"ק קיז) שאין דינו כפועל, אלא דינו כיורד לשדה חבירו שלא ברשות בשדה העשויה ליטע, שחייבים לשלם לו, לפי האומדן שאדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה, אך אין דינו כפועל.
ובשו"ת הליכות ישראל (סימן א) האריך להוכיח שבשדכן כזה שדינו כיורד, אין החיוב של ביומו תתן שכרו, כיון שלא שכרו, ומו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל (מכתב בתחילת הספר) כתב שהיא גמרא מפורשת בבבא מציעא (דף קי - קיא) והלכה פסוקה בשו"ע (חו"מ סימן שלט ס"ז) שהשולח שליח לשכור לו פועלים, ואמר השליח שכרכם על בעל הבית, שניהם אינם עוברים 'בבל תלין', ובעל הבית עובר רק משום 'אל תאמר לרעך לך ושוב' אם יש לו ומתכוון לדחותם, הרי שאף שבעל הבית היה חפץ בפועלים אלו ושלח שליח לשוכרם, אינו עובר, כל שכן כשהפועל הגיע מעצמו לבעל הבית שאינו עובר.
עוד כתב שם מו"ח זצוק"ל, שאפילו כשמינו אותו לשדכן, אם לא התנו בפירוש שישלם לו מיד לאחר התנאים, וגם אין מנהג באותו מקום מתי לשלם, אינו חייב לשלם אלא לאחר הנישואין, וכפשטות דברי התרומת הדשן (סימן כה) והרמ"א (סוף סימן קפה), שכתבו שחיוב התשלום הוא רק לאחר הנישואין ולא חילקו בין סוגי השדכנים, הרי שגם לשדכן שהוא פועל, אינו חייב לשלם אלא לאחר הנישואין במקום שאין מנהג.
ולפי זה יש לשלם לבעל האולם קודם שמשלם לשדכן, כי יש פוסקים הסוברים שגם על שכירות קרקע עוברים משום בל תלין, אם אינו משלם ביומו, וכתב הקצוה"ח (סימן שלט סק"א) שכיון שהוא איסור דאורייתא, יש להחמיר בזה, משא"כ לשדכן אין בזה משום בל תלין, ובמקום שאין מנהג, חיוב התשלומין הוא רק לאחר הנישואין.
