האם נענשים על ביטול כל מצות עשה בעידנא דריתחא
שאלה:
מה שאמרינן שבעידנא דריתחא נענשין על ביטול מצות עשה, זה אמור רק בביטול מצות ציצית או גם בשאר מצות עשה?
תשובה:
איתא במנחות (מא, א): 'מלאכא אשכחיה לרב קטינא דמיכסי סדינא (היינו שלא היה לו ציצית), אמר ליה, קטינא קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה. אמר ליה בזמן דאיכא ריתחא ענשינן'. מבואר בגמרא שאין מענישין על מצות ציצית אלא בזמן ריתחא.
ולכאורה הוא מקור לכל מצות עשה, שאין עונש בהעדר קיום מצות עשה אלא בעידן ריתחא. וכן כתב האור החיים הק' (שמות כ, א), שמעובדא דרב קטינא במנחות מוכח: 'שעל עשה לא יענוש הכתוב' רק בעידן ריתחא. אלא שהוסיף לומר, שעל העשין שבעשרת הדברות, כגון כיבוד אב ואם וזכור את יום השבת לקדשו, נענשים עליהם אף שלא בעידן ריתחא. ובזה מפרש את הפסוק (שם): 'וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר', שבעשרת הדברות כתובה מדת 'אלקים', שהיא דין ועונש, 'על 'כל' הדברים', בין על עשה ובין על לא תעשה.
וראה מה שכתב האור החיים עוד במקום אחר (פר' שמות ג, ה) לבאר: 'כי בכל התורה כולה גילה ה' דעת ורצונו, כי עיקר הקפדתו ומוסרו הוא על מצות לא תעשה, כי זה יחבול בנפש וכו', אבל מצות עשה הם השגת הטוב כשיהיו, ובהעדרם אין עונש, זולת על פרטים ידועים כגון פסח ומילה'. עיין שם מה שמפרש בזה את לשון הכתוב שם.
אולם התוספות (מנחות מא, א ד"ה ענשיתו) כתבו, שרק במצות ציצית מענישין רק בעידן ריתחא, שהרי אין מחייבין אדם לקנות ציצית כדי שיקיים המצוה, אבל בשאר מצוות עשה, מענישין אף שלא בעידן ריתחא, שהרי אפילו בית דין של מטה מכין אותו עד שתצא נפשו (כתובות פו, ב ועוד), וכל שכן שמענישין על זה בבית דין של מעלה. מבואר בדעתם שלא כדברי האור החיים, אלא שמענישין אף על העדר קיום מצות עשה, ורק בציצית שאינו עובר על עשה ממש, אלא שאינו קונה לעצמו בגד עם ארבע כנפות כדי להתחייב בציצית, על זה אין מענישין אלא בעידן ריתחא.
[ומבואר מדבריהם, שאף בציצית, שאין חובת גברא ללבוש בגד שיש בו ארבע כנפות ולהטיל בו ציצית, מכל מקום יש לו לעשות בגד מארבע כנפות ולתלות בה ציצית, ואף נענש בעידן ריתחא אם אינו עושה כן. וראה בביאור הלכה (סי' קכח ד"ה או; שם ד"ה אינם) שכתב, שהוא הדין לכהן היוצא חוצה לפני שנתחייב בנשיאת כפים, שהוא עובר על: 'ויראת מאלקיך' (ויקרא יט, לג), ואף על פי שיצא לפני שהגיע זמן החיוב. וכונתו על פי מה שאמרו בקידושין (לג, א) לגבי קימה בפני חכם: 'יכול
יעצים עיניו מקמי דלימטיה זמן חיובא, דכי מטא זמן חיובא הא לא חזי ליה דקאים מקמיה, תלמוד לומר תקום ויראת'[.
אמנם ראה ביד מלאכי (כללי העי"ן אות תתקיד), שגם כן נקט בפשיטות כדעת האור החיים, שכונת הגמ' היא שאין נענשים על כל מצוות עשה, שלא מצאנו שום עונש למי שעבר על עשה ולא קיימו, כדמוכח ממעשה דרב קטינא שאין מענישים על עשה אלא בעידן ריתחא, עיין שם. ומה שהוכיחו התוספות מזה שכופין אותו עד שתצא נפשו, יש לומר בפשיטות ששם מדובר קודם שעבר על העשה ויש בידו לקיימו, וכפי שפירש רש"י (כתובות שם ד"ה מכין), בזה כופין אותו כדי שיקיים העשה, אבל אחר שעבר וביטל העשה לא מצינו שמענישין אותו.
