האם מותר ליחיד להמשיך בי"ג מידות כשהמנין כבר גמרו
שאלה:
מצוי מאד שהציבור כבר גמר י"ג מידות, ונשאר יחיד שטרם סיים אמירתו, ויש לדון אם מותר לו לסיים יחידי בלי טעמי המקרא. דהנה כל דבר שבקדושה כגון קדיש כשהתחילו בעשרה ויצאו מקצתן כל שנשאר רוב מותר לסיים. וכמבואר בשו"ע (סימן נה ס"ב), אבל אם לא נשאר רוב אסור. כמבואר במשנ"ב (ס"ק יא). וכיון שי"ג מידות הם כדבר שבקדושה, לכאורה יהיה אסור לגמור כשאין ששה, ובאמת המנהג הפשוט הוא שגומרים אפילו ביחיד, וכן פסק הבן איש חי (ש"א כי תשא ס"ד) וטעמא בעי?
תשובה:
כתב החזו"א בהלכות מגילה (סימן קנה סק"ב):... אף על גב שאין קוראין כולם יחד בשוה את המגילה, אלא אחד ממהר קריאתו ואחד קורא במתינות אין בכך כלום, כמו הקורא וכותבה שנחשב כקוראה בציבור, דלא משמע כלל שהציבור ממתין לו עד שיכתוב, וכן הדין נותן שגם בתפילת שמונה עשרה, כל שקבעו בבת אחת מקרי ציבור, אף שאחד מזדרז ואחד מתעכב... אף אם היחיד מתאחר וגומר קריאתו אחר הציבור מקרי בצבור, ע"כ.
לפי זה כיון שהתחיל לומר י"ג מדות בציבור, גם אם היחיד מתעכב ואומרו לאט יותר, הרי זה נחשב כאילו אומרו בציבור.
ואינו דומה לקדושה וקדיש, ששם גם אם התחיל בציבור, אם לא נשארו רוב הציבור אינו יכול לאמרו, ששאני דברים אלו, שאינה אומרה אלא בשביל הציבור, וכשאין ציבור אין אומרים אותו כלל, וכיון שיצאו ולא נשארו רוב הציבור לא שייך לאומרו, אבל דבר שמוטל על כל יחיד לאומרו, ורק שצריך מעלת ציבור, וכגון י"ג מדות, או תפילה בציבור, בזה כיון שכבר התחיל לאומרו בציבור יכול להמשיך.
עוד יש לומר שהרי בתפילה גם בעי עשרה, וכי יעלה על הדעת דאם אחד מאריך בתפילתו ואין כבר ו' בבית הכנסת הרי הוא כאילו התפלל סוף תפלתו ביחיד? אלא ודאי דאזלינן בתפילה בתר ההתחלה, וכיון שהתחיל בעשרה, הוי כל תפילתו כתפילה בציבור, ולכן גם בי"ג מידות כך הוא, ושונה הוא קדיש דיסוד תקנתו היתה שאחד יקדש שם שמים ברבים וכולם יענו אמן ואיש"ר, ובשעה שלא נשארו ו', אין מי שיענה, והוי כקול קורא במדבר, דאין בזה שום תועלת, וכידוע שיטת החזו"א היא שלא שייך ב' שיאמרו קדיש, והוי כש"ץ שאחד מתפלל ומוציא את הרבים.
