האם יש ענין שלא להיות מוהל במילה בשבת?
שאלה:
האם יש ענין שלא להיות מוהל במילה בשבת?
תשובה:
הנה בשו''ת מחנה חיים (אור''ח ח''א סימן ק''ב) מקשה וז''ל ומעולם תמהתי למה הצדיקים גם גדולי ישראל מהדרים ליקח מצוה הנ''ל של מילה אפילו בשבת ויום הכפורים, הלא מצות שבת הוא בעשה ולא תעשה, וכמו שכתב הרמב''ם פ''א מהלכות שבת וז''ל שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה שנאמר ביום השביעי תשבות, וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה לא תעשה בו כל מלאכה, וא''כ פלא בעיני למה מהדר איש אחר מצות מילה בשבת, ניהו דהתורה התירה המלאכה של חובל במצות מילה ולא עבר עבירה, אבל מי יכחיש שעכ''פ עשה מלאכה שלא שבת מנוחת הגוף ונתבטל מעשה השביתה, ומפסיד קיום עשה של שביתת שבת, בעבור קיום מצות עשה של מילה, מאי אולמא הךמצות עשה מהך קיום מצות עשה.
ותירץ בכמה אופנים:
א. כיון שמלאכה הנ''ל מותרת בשבת לא נחשב כאילו ביטל מצות עשה של שביתה ולכך שפיר מהדרים על זה, ולכן בקרבנות במקדש נמי אע''פ שעשה עבודה והיה מבטל שביתה, א''כ מאי אולמא זה מזה אלא כיון דעושה את זה בהיתר מקרי שפיר שביתה.
ב. דהנה מצות שביתה בשבת בודאי הוא בכל רגע דאף אחד לא יאמר דמי שלא שבת חצי שבת, דשוב לא ישבות, דכל רגע הויא מצוה רק שיש למצוה המשך זמן, לפני הנ''ל א''ש, דיש מעלה בקיום מצות מילה שיקיים מצות מילה וגם יקיים מצות עשה של שביתה, אבל אם ישמור שבת יקיים רק מצוה אחת.
יש לתמוה: על תרוץ זה דהא מ''מ מאי אולמא האי עשה מהאי עשה מהרגע הזה שמבטל המצוה של שביתה ברגע הזה.
נראה לתרץ: דמילה כיון שנכרתו עליה י''ג בריתות חמיר טפי, ולא רק לקטן הנימול ולאב אלא בכללות המצוה הויא חמור כמו שמשמע בתוס' מגילה ד' ע''ב לכן שפיר מהדרינן על זה, אע''פ שמבטל המצוה של שביתה.
